צהר לאתיקה לוגו מלא

הלכות ומנהגים לשעת הפטירה

מחברים: הרב יובל שרלו והרב שאול ברוכי

 

הקדמה

ספרות ההלכה מתארת בפירוט את שלבי הגסיסה ואת התפילות הנאמרות סביב מיטתו של החולה. בעבר, מיתה טבעית התרחשה בדרך כלל בבית, במעמד בני המשפחה, ובמקרים רבים החולה היה בהכרה ומודע לסופו הקרב ובא. כיום, בני אדם נפטרים בדרך כלל בבית החולים, הרופאים מנסים לדחות את הקץ, ולרוב החולה איננו מצוי בהכרה. לעיתים, המיתה מתרחשת בחטף ואין פנאי לעסוק בתפילות המובאות כאן, אך לא אחת זמן הפרידה ארוך, ובני המשפחה, ואולי גם הנפטר, פנויים ומעוניינים להקדיש זמן לתפילה.

בספרות ההלכה והמנהג מובאות תפילות ארוכות ווידויים מפורטים, ולצידם נוסחי תפילה מקוצרים מאוד. כאן ננסה להציע את דרך המלך של וידוי ותפילה, עם אפשרויות להרחבה או לקיצור על פי הנסיבות והתנאים, כוחותיהם של החולה והסובבים אותו ורצונותיהם. מובן שהטיפול בשלום הנפטר והדאגה לשלומו ושלוותו קודמים לתפילות.

וידוי

אם יש פנאי לחולה ודעתו מיושבת עליו – טוב שיאמר וידוי, ויש בכך תועלת גדולה לנפשו משום שכך הוא יוצא מן העולם הזה אחרי שהתוודה. 1 אומנם, בדרך כלל, חולה בשעותיו האחרונות הוא חלש וזקוק לכוחות המעטים שיש לו. זאת ועוד, אפשר שהפנייה אליו שיתוודה תחליש אותו מבחינה מורלית ותפגע בו. לכן, אם הרצון להתוודות עולה מצד החולה – נכון לסייע לו לומר וידוי; אך אם הוא איננו מבקש זאת, יש לשקול את הדברים בזהירות, ורק אם הדבר אפשרי ואינו מזיק – יש לפנות אליו בצורה עדינה ולהציע לו להתוודות. הצורך בזהירות זו מבואר גם ב'שולחן ערוך': "נטה למות, אומרים לו: התודה, ואומרים לו: הרבה התודו ולא מתו, והרבה שלא התודו, מתו, ובשכר שאתה מתודה אתה חי, וכל המתודה יש לו חלק לעולם הבא". 2

כאשר החולה איננו בהכרה – כדאי לומר וידוי לצידו. 3

 

סדר הווידוי 4

סדר הווידוי הקצר, "מודה אני לפניך", המובא להלן נמצא ב'שולחן ערוך'. בהתאם לכוחותיו של החולה ולרצונותיו ניתן להוסיף עליו גם את וידוי 'אשמנו בגדנו' הרגיל, 5
וכן וידויים ארוכים יותר שנאמרים ביום הכיפורים: וידוי של רבנו ניסים, וידוי "על חטא", הפיוט 'לך אלי תשוקתי' וכדומה. וידויים אלה נמצאים בסידורים על פי הנוסחים השונים. 6

לפני הווידוי ואחריו טוב לומר מזמורי תהילים. מספר המזמורים תלוי בכוחותיו של החולה. טוב לומר את המזמורים הבאים: טז, כג, כה, נא, צא, קב, קכא, קלט, קמב. אם קשה לחולה, יאמר רק חלק מהמזמורים הללו. אם ירצה להוסיף, יאמר את המזמורים הבאים: כ, כב, כד, ל, לא, מב, מג, סא, סז, פד, קג, קטז, קכא, קכג, קל, קמג, קנ.

נוסח הווידוי הקצר

מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ ה׳ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי שֶׁרְפוּאָתִי וּמִיתָתִי בְּיָדְךָ, עַל כָּל הַחַיִּים וְצָרְכֵי הַחַיִּים שֶׁנָּתַתָּ לִי, יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁתְּרַפְּאֵנִי רְפוּאָה שְׁלֵמָה, וְאִם אָמוּת, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל חֲטָאִים וַעֲוֹנוֹת וּפְשָׁעִים, שֶׁחָטָאתִי וְשֶׁעָוִיתִי וְשֶׁפָּשַׁעְתִּי לְפָנֶיךָ, וְתֵן חֶלְקִי בְּגַן עֵדֶן, וְזַכֵּנִי לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. אֵל נָא רְפָא נָא לִי.

על עיקר הווידוי נכון להוסיף:

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה בַּיְיָ אֱלהִים אֱמֶת וּשְׁמוֹ אֱמֶת וּבִשְׁלֹשָׁה עָשָׂר הָעִיקָּרִים.

החולה ימחל לכולם ויבקש מחילה מכולם.

אם הזמן קצר, או אם כוחותיו של החולה מעטים, ניתן לקצר את הווידוי ולומר רק:

אִם אָמוּת, תְּהֵא מִיתָתִי כַּפָּרָה עַל כָּל עֲוֹנוֹתַי.

 

סדר תפילות לפני יציאת הנשמה ובזמן יציאת הנשמה 7

על פי מידת הכרתו של החולה, כוחותיו ורצונו, ניתן לומר תפילות שנהגו לומר סמוך ליציאת הנשמה. התפילות יכולות להיאמר על ידי החולה עצמו, או בסיוע של קרוב, ואפילו על ידי הקרובים בלבד ללא השתתפות החולה.

בהתקרב עת המוות, יש שנוטלים ידיים לחולה.8
אם הנטילה קשה לחולה, עדיף להימנע ממנה.

 

סדר התפילה לחולה

  • מזמור כט בתהילים.
  • יש אומרים "נשמת כל חי" עד "ובקרב קדושים תתקדש".
  • יש מוסיפים "אלוהי נשמה" ללא חתימה, או (גם) "אתה גיבור" ללא חתימה.

יש אומרים פיטום הקטורת. 9

בשעה האחרונה, אם אפשר, טוב שהחולה יאמר את הפסוקים הבאים:

מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע לִשְׁאֵרִית נַחֲלָתוֹ לֹא הֶחֱזִיק לָעַד אַפּוֹ כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא. יָשׁוּב יְרַחֲמֵנוּ יִכְבֹּשׁ עֲוֹנֹתֵינוּ וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל חַטֹּאותָם. בְּיָדְךָ אַפְקִיד רוּחִי פָּדִיתָה אוֹתִי יְיָ אֵל אֱמֶת.

יְבָרֶכְךָ יְיָ וְיִשְׁמְרֶךָ.

יָאֵר יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.

יִשָּׂא יְיָ פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי יְיָ.

יְיָ אֵל אֱמֶת.

מֹשֶׁה אֱמֶת וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת.

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד.

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד.

תפילות נוספות שיכולים הקרובים לומר בשעה אחרונה

  • מזמורי תהילים: קכא, קל, צא (ומזמורים נוספים, על פי הזמן והתנאים).
  • פיוטים: יגדל, אדון עולם, אנא בכוח, על כן נקוה.

בשעת יציאת נשמה יאמרו:

שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְיָ אֱלֹהֵינוּ יְיָ אֶחָד (פעם אחת).

בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד (3 פעמים, בלחש).

יְיָ הוּא הָאֱלֹהִים (7 פעמים).

יְיָ מֶלֶךְ יְיָ מָלַךְ יְיָ יִמְלֹךְ לְעֹלָם וָעֶד (פעם אחת).

ניתן לחזור על התפילות, על פי הזמן והמצב, ומדקדקים עד כמה שאפשר שאמירת שמע ישראל תהיה ברגע יציאת הנפש.

 

הלכות, הנהגות והנחיות בשעת יציאת נשמה וסמוך לפטירה 10
בשעה שאדם גוסס, ואין אפשרות לטפל בו – אין להזיז אותו ממקומו, וצריך להיזהר מלגעת בו, כיוון שהדבר עלול לקרב את מיתתו. 11

מצוה לעמוד ליד הגוסס בשעת יציאת נשמה, ואסור להשאירו יחידי. טוב שיעמדו שם עשרה מישראל, אך צריך להיזהר שלא יעמדו בצורה שמפריעה לגוסס או למטפלים בו. 12

העומדים יתנו ליבם לתשובה, ויש בזה גם זכות לגוסס. 13

אין רשאים להכין צורכי המת, כמו תכריכים וכדומה, לפני הפטירה, אך ניתן ואף רצוי ללמוד את ההלכות הקשורות ביציאת הנפש.14

בשעת המיתה צריך להיזהר, על פי הסוד, שלא יצא שום איבר מן המיטה. 15

נוהגים להדליק נר או נרות נשמה בשעת יציאת נשמה. 16

נוהגים לפתוח את חלונות הבית בשעת יציאת נשמה. 17

מעיקר הדין, צריכים הקרובים לקרוע ולברך ברכת דיין האמת בשעת יציאת נשמה או בשעת קבלת הידיעה על הפטירה, אך המנהג המקובל כיום הוא לקרוע ולברך בשעת הלוויה. מכל מקום, הקורע ומברך בשעת יציאת נשמה עושה כדין, ויש נוהגים כך.18

מעיקר הדין, כל מי שנמצא בשעת יציאת נשמה צריך לקרוע, ואם הנפטר הוא אדם גדול כולם מברכים 'ברוך דיין האמת' בשם ומלכות; אך המנהג המקובל כיום הוא שרק הקרובים קורעים ומברכים, ואנשים אחרים אומרים 'ברוך דיין אמת' ללא שם ומלכות. 19

בשעת יציאת הנשמה אומרים העומדים שם צידוק הדין: 20

בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת.

יְיָ נָתַן וַ יְיָ לָקָח יְהִי שֵׁם יְיָ מְבֹרָךְ.

הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.

וְהָלַךְ לְפָנֶיךָ צִדְקֶךָ כְּבוֹד יְיָ יַאַסְפֶךָ.

לֵךְ בְּשָׁלוֹם וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין.

במקרה של פטירה בבית, יש להזמין רופא כדי שיקבע את המוות, ואין להזיז את הנפטר קודם. בדרך כלל, בפטירה בבית יש צורך גם באישור מהמשטרה.21 המנהג הוא להמתין לאחר הפטירה עשרים דקות או חצי שעה קודם שמזיזים את הנפטר. 22

אחרי כן, מכסים את הנפטר בסדין לבן, משכיבים אותו על הרצפה ומפשיטים ממנו את כל בגדיו בצורה צנועה. סוגרים את עיניו ואת פיו, מיישרים את רגליו ומצמידים אותן זו לזו כשרגליו לכיוון הפתח. את הידיים מניחים על החזה. (אם אין כוחות נפש לעשות זאת, אפשר להמתין לאנשי החברה קדישא). 23

הנפטר צריך שמירה, ולא ישאירוהו לבדו. השומר על הנפטר צריך לומר דברים שבקדושה, כמו מזמורי תהלים ותפילות. 24

גם בשבת מורידים את הנפטר על הארץ, ומטלטלים אותו אגב בגדיו, אך אם עתיד להיקבר בבגדיו יש להניח עליו כלי ולטלטלו אגב הכלי. 25

כאשר הנפטר איננו עתיד להתפנות בקרוב יש לשמור על המקום מקורר. גם בשבת, כאשר יש חשש לכבוד המת, ניתן לטלטלו למקום קריר ואף מותר לומר לגוי להדליק מזגן. 26

 

 

 

 

הערות שוליים

  1. שולחן ערוך, יורה דעה, שלח, א–ב. הרב טוקצינסקי (גשר החיים, פרק א, ד, א, והערה 3) רואה בעידוד להתוודות גמילות חסד גדולה לחולה, ומסיים את דבריו בהערה: "והיש לשער גודל הגמילות חסד שעושים עם החולה לעוררו לתשובה?". ראו גם שו"ת ציץ אליעזר, חלק ה, רמת רחל, סימן כז.
  2. שולחן ערוך, יורה דעה, שלח, א. בעל ערוך השולחן (יורה דעה, סימן שלה, סעיף י) כתב שאין מזכירים לחולה שאיננו קרוב למיתה את עניין הווידוי כדי שלא לצערו, ואף על פי כן בסימן שלח כתב שסמוך למיתת החולה יש לעודד אותו להתוודות אפילו אם הדבר יצער אותו. באנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ג, ערך 'ודוי', עמ' 148–250 כתב שבימינו כמעט שבטלה אמירת הווידוי של חולים הנוטים למות, ואחת הסיבות לכך היא החשש לטירוף הדעת של החולה. אומנם דעתו היא שיש להתוודות, אך יש לשקול זאת לפי המציאות. ראו גם דבריו, שם, כרך ב, ערך 'גלוי מידע לחולה', עמ' 502–503. ראו הרב י' וייסינגר, 'אמירת וידוי לפני פטירה במצבים רפואיים שונים', תחומין, לח (תשע"ח), עמ' 130–141, ודברי הר"א נבנצאל במכתבו למחבר, שם, הערה 41 – "שצריך אומדן הדעת בכל חולה איך תשפיע עליו אמירת וידוי. אם יש חשש שזה יחמיר את מצבו אין לומר איתו וידוי". מסקנת המחבר היא ש"על פי רוב כיום אין לומר לחולה לומר וידוי" (עמ' 140).
  3. הרב י' וייסינגר (שם, עמ' 138–139) כתב שדעת רוב הפוסקים היא שנכון לומר וידוי גם כשהחולה איננו בהכרה, אך הוסיף שדעת הרב משה פיינשטיין היא שאין תועלת בכך. יש להוסיף על דבריו של הרב וייסינגר שלא אחת במצבים של הכרה מעורפלת, החולה קולט ומודע ברמה זו או אחרת למתרחש מסביבו, ולכן אפשר שגם לדעת החולקים יש תועלת בווידוי כזה, ומסתבר שזהו רצונו של החולה.
  4. מבוסס על גשר החיים, פרק א, ה, א–ב. נוסח הווידוי 'מודה אני לפניך' מופיע בשולחן ערוך, יורה דעה, שלח, ב. סדר וידוי ותפילות מפורט, המבוסס על מה שנכתב בגשר החיים, ראו אצל הרב גבריאל גולדמן, מעולם ועד עולם: ספר הדרכה לאבלים, מהדורה רביעית, ירושלים תשע"ד, עמ' 497–506. סדרים אחרים, ארוכים ומפורטים יותר, של וידויים ותפילות לחולה, כתבו הרב אהרן ברכיה ממודנה בספר מעבר יבק, שפתי צדק, פרק ז; הרב יצחק אלפייה, בקונטריס היחיאלי, בית עולמים, פרק טו; הרב חזקיה מרדכי בשאן, בספר הביקורים שנדפס בסוף קונטריס היחיאלי.
  5. בצורתו הרגילה, כפי שנמצא בסידורים, או בניסוח מורחב ומפורט, כפי שמובא בחיי אדם, כלל קמג, או החיד"א, כף אחת, סימן יט. נכון שהחולה יוסיף את החטאים שהוא יודע או משער שנכשל בהם.
  6. הרמ"א (יורה דעה, שלח, ב) כתב שאם רוצה להאריך כווידוי יום הכיפורים – הרשות בידו. בעל גשר החיים (פרק א, ה, א) הזכיר כתוספת את הווידויים של רבנו ניסים, הרמב"ן, רבי אברהם אבי השל"ה וסדר וידוי ומודעת שכיב מרע הכתוב בספר מעבר יבק או בסידור הגריעב"ץ. הרב יצחק יוסף (ילקוט יוסף, ביקור חולים ואבלות סימן ד, סעיף ב) כתב שניתן לומר את הווידוי של רבנו ניסים. וראו תשובתו של הרב שמואל אליהו, שכתב שנוהגים לומר את הפיוט 'לך אלי תשוקתי', http://bit.ly/38tLmeA.

  7. על פי גשר החיים, פרק ב. הבאנו כאן בנפרד את סדר הווידוי ואת סדר התפילות בשעת יציאת נשמה, כפי שמובא בגשר החיים בנפרד. את הווידוי ניתן להקדים ולומר גם שעות או ימים לפני הפטירה, אך מטבעו של עולם איננו יודעים את שעת פטירתו של אדם, וסדר התפילות והווידוי איננו מעכב. הרב גולדמן (לעיל הערה 4), סידר את הווידוי בתוך סדר התפילות.
  8. גשר החיים, פרק ב, א, על פי ספר חסידים, סימן תקס: "לכך רוחצים ידיהם 'כלעומת שבא כן ילך' כשנולד רוחצים אותו וכשמת רוחצים אותו". עוד כתב בספר חסידים שאומרים מזמור כט, ראו להלן.
  9. קונטריס היחיאלי, בית עולמים, פרק טו, סימן א. טעמו – "בכדי להציל הנשמה מצער ופחד מלאך המות". טוב לאומרו אחרי הווידוי. אמירת פיטום הקטורת איננה מוזכרת בגשר החיים.
  10. ראו: גשר החיים, פרקים ב–ד; ילקוט יוסף, ביקור חולים ואבלות, מבוא וסימנים ה, ו, ט; מעולם ועד עולם (לעיל הערה 4), עמ' 48–85.
  11. שולחן ערוך, יורה דעה, שלט, א.
  12. שולחן ערוך, יורה דעה, שלט, ד; גשר החיים, פרק ב, ב, ד.
  13. גשר החיים, שם, ז.
  14. רמ"א, יורה דעה, שלט, א; גשר החיים, שם, ג. הרב יוסף (ילקוט יוסף, שם, סימן ה, ז) כתב שבשעת הצורך ישאלו רב.
  15. ילקוט יוסף, שם, סימן ה, ו.
  16. גשר החיים, שם, ג, ג; ראו מעולם ועד עולם (לעיל הערה 4) שכתב שמדליקים שני נרות, ועל פי הסוד מדליקים שבע.
  17. גשר החיים, שם, ד; ילקוט יוסף, שם.
  18. השולחן ערוך (יורה דעה, שלט, ג) פסק: "אומרים צדוק הדין עם יציאת נשמה, וכשמגיע לדיין אמת, קורע האבל". למנהג כיום ראו: גשר החיים, פרק ג, א, ד, ופרק ד, א–ו; ילקוט יוסף, שם, מבוא, יא, וסימן ט, א–ב.
  19. שולחן ערוך, יורה דעה, שמ, ה; גשר החיים, פרק ג, א, ב–ג, ופרק ד, ט; ילקוט יוסף, שם, מבוא, י, וסימן ט, יג–טו.
  20. שולחן ערוך, יורה דעה, שלט, ג; גשר החיים, פרק ג, א, א; מעולם ועד עולם (לעיל הערה 4), עמ' 54–55. 
  21. הנחיות נוספות בקשר להתארגנות לאחר הפטירה ראו באתר צוהר, https://www.tzohar.org.il/?page_id=9113; וכן במעולם ועד עולם (לעיל הערה 4), עמ' 33–40.
  22. גשר החיים, פרק ג, ב, א; ילקוט יוסף, ביקור חולים ואבלות, סימן ה, ה.
  23. גשר החיים, שם; ילקוט יוסף, שם.
  24. גשר החיים, פרק ג, ב, ד; פרק ה, ד.
  25. גשר החיים, פרק ג, ב, ג.
  26. גשר החיים, פרק ה, ה.
דילוג לתוכן