“צהר – עד מאה ועשרים” מהווה כתובת למשפחות המתלבטות בשאלות סוף החיים. במפגש עם צוותים העוסקים ברפואה פליאטיבית, מציג הרב יובל שרלו את הסוגיות העיקריות של סוף החיים ואת טיב הפתרון שצהר מציעה. הרצאת “זום” במרכז הרפואי אוניברסיטאי “הדסה”, 13.1.2021.

אנו נוטים להדחיק את המוות ולא לעסוק בו. לעיתים מתוך פחד, לעיתים הלב לא פנוי לעסוק בסוגיות אלו ולעיתים אנו חוששים אפילו מ”עין הרע”. מיעקב אבינו אנו למדים דווקא את ההיפך.

מדוע התורה עוסקת בהפרשות היוצאות מגופו של אדם? מה יחס התורה אל המוות? ומה המשמעות של דיני הטומאה והטהרה?

איך מתגברים על הבדידות? מה הדילמה הגדולה שמטרידה את העולם הרבני לקראת פסח? וכיצד ניתן להפיק את המירב מליל הסדר במסגרת משבר הקורונה? • פורסם לראשונה ב6.4.20 בידיעות אחרונות.

כיצד יש לחלק משאבים מוגבלים בין חולים? האם טיפול מאריך חיים לשני אנשים קודם לטיפול מציל חיים של אדם אחד? האם ניתן מבחינה מוסרית והלכתית להעדיף טיפול באדם צעיר יותר על פני אדם מבוגר?

הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון ‘רבני צהר’, מתייחס לשאלות סדר הקדימויות בטיפול בחולים, שעלול להעסיק את ישראל בקרוב. פורסם לראשונה ב27.3.20 בערוץ 7.

האם מותר לנתח מתים כדי להצמיח את דור הרופאים הבא? האם ניתן להשתמש בשיקולים מערכתיים כדי לקבל החלטות בתחום האתיקה הרפואית?

בצל הסערה על המתות חסד, הרב שרלו מסביר לחדשות כיפה מה הן הדרישות ההלכתיות להפסקת טיפול שנועד רק להאריך את חייו של החולה סופני ואין לו אופק לריפוי או לטיפול.

רבים מודעים לכך שהארכת תוחלת החיים בזכות הרפואה המודרנית מגדילה למדי את המצבים שבהם הגוף בוגד והתודעה קיימת, ומנגד – מצבים שבהם הגוף מתפקד אולם התודעה דמנטית. מה לעשות במצבים כאלה? האם להלכה יש מענה הולם?

לעולם לא יהיה בידינו מספיק כדי לענות על הצרכים כולם, יש הוצאות רפואיות שלא נוכל להוציא ועלינו לדעת כי אפילו כשמדובר בחיים עצמם – גם אז נמתח קו מסוים שממנו לא נכון עוד להמשיך. על אתיקה של הכרה ענוותנית במגבלות