מתברר שהתפיסה של "קדושת החיים בכל מחיר" היא סוג של עיוות מודרני. המציאות ההלכתית מציגה תמונה שונה : גדולי הפוסקים (כמו ה'סטייפלר') יצאו בחריפות נגד הארכת חיים מלאכותית של חולה סופני שמתייסר כדי לקיים את מצוות "ורפא ירפא".

הסיוע הכלכלי שהמדינה יכולה להעניק לשורדי השואה אינו בא במקום במקום מפגש שבין בני אדם לבני אדם. לא המדינה מסוגלת למלא את החובה הזו – אלא הקהילה הסובבת אותם. צריך להקל עליהם את הפרידה מן העולם ככל שניתן. פורסם לראשונה באתר ICE

קדושת החיים היא ערך עליון והרפואה יכולה להאריך אותם – אבל לא תמיד ברור אם זה הדבר הנכון לעשות, מבחינה רפואית, מוסרית והלכתית. הרב ירון מושקוביץ ועו"ס אדוה מסילתי מספרים על מיזם "צהר עד מאה ועשרים", המעניק ייעוץ למטפלים בבני משפחה חולים, דמנטיים ובסוף החיים.

מפגש מקוון בשיתוף בכירי משרד הבריאות והג'וינט. במפגש השתתפו הרב יובל שרלו, ד"ר אריאל יקים, ד"ר ענבר צוקר וגב' מיכל לבנשטיין. המפגש עסק בהיבטים המקצועיים, הרפואיים והאתיים של "הנחיות רפואיות מקדימות". במפגש סיפקו הדוברים הסברים מפורטים על התוכן, ההליך והיתרונות האתיים והמשפחתיים של המסמך וענו על שאלות הקהל.

בהרצאה זו, סוקר הרב יובל שרלו את ההיבטים האתיים של חוק החולה הנוטה למות, ודן במדיניות ובגישה ההלכתית לטיפול רפואי בשלבי סיום חיים.

ביום חגה של מדינת ישראל, אנו צריכים ליצור מרחב ראוי שבו אנשים זקנים הראויים לכבוד וזקוקים לעזרה ימצאו את הנדרש להם.

סוגיית השימוש בזרע של נפטר קשורה בשני מעגלים. הראשון שבהם הוא המעגל האתי הממוקד – האם מותר לעשות זאת ומי רשאי להחליט בעניין זה. פורסם במקור ראשון