הרפואה המודרנית המפותחת הביא עימה ברכה גדולה לעולם בשיפור אורח החיים והארכת תוחלת החיים של בני האדם. עם זאת, שאלות מוסריות רבות צפות ועולות לנוכח היכולת המדעית ליישם את הידע הרפואי הנרכש במשך השנים. במאמר זה מנתח הרב יובל שרלו את עמדת היהדות ביחס לאפשרות להאריך חיי אדם, ויתרה מזאת, ביחס לקיצור חיי אדם.

אנו נוטים להדחיק את המוות ולא לעסוק בו. לעיתים מתוך פחד, לעיתים הלב לא פנוי לעסוק בסוגיות אלו ולעיתים אנו חוששים אפילו מ”עין הרע”. מיעקב אבינו אנו למדים דווקא את ההיפך.

בימינו מתקבלות פניות רבות לתרומות לצורך מימון תרופות או ניתוחים מצילי חיים בחו”ל. עד כמה מחויב אדם לתרום מכספו לצרכים אלו?

מדוע התורה עוסקת בהפרשות היוצאות מגופו של אדם? מה יחס התורה אל המוות? ומה המשמעות של דיני הטומאה והטהרה?

הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון ‘רבני צהר’, מתייחס לשאלות סדר הקדימויות בטיפול בחולים, שעלול להעסיק את ישראל בקרוב. פורסם לראשונה ב27.3.20 בערוץ 7.

בצל הסערה על המתות חסד, הרב שרלו מסביר לחדשות כיפה מה הן הדרישות ההלכתיות להפסקת טיפול שנועד רק להאריך את חייו של החולה סופני ואין לו אופק לריפוי או לטיפול.

רבים מודעים לכך שהארכת תוחלת החיים בזכות הרפואה המודרנית מגדילה למדי את המצבים שבהם הגוף בוגד והתודעה קיימת, ומנגד – מצבים שבהם הגוף מתפקד אולם התודעה דמנטית. מה לעשות במצבים כאלה? האם להלכה יש מענה הולם?

לעולם לא יהיה בידינו מספיק כדי לענות על הצרכים כולם, יש הוצאות רפואיות שלא נוכל להוציא ועלינו לדעת כי אפילו כשמדובר בחיים עצמם – גם אז נמתח קו מסוים שממנו לא נכון עוד להמשיך. על אתיקה של הכרה ענוותנית במגבלות

מהם העקרונות האתיים שעומדים בבסיס האתיקה של טיפול בחולה הנוטה למות? מה קודם – רצון המשפחה או טובת המטופל? וכיצד יש להתייחס להנחיות החדשות של ההסתדרות הרפואית בישראל בעניין?

ילד שנדבק בחיידק טורף, שגרם לכריתת ידיו ורגליו, נדרש לעשות טיפול נמרץ אגרסיבי להצלת חייו. אין ודאות שניתוח זה יצליח והוריו מסרבים לנתחו. מה התורה אומרת על זה?