קשה כל כך למשפחה. רק עתה נודע להם על אירוע פתאומי שהוציא את יקירם ממעגל החיים; רק עתה פגעה בהם ידה הקשה של המציאות; הם באים למיטת האדם ורואים שיש דופק, חמצן בדם, חום, מוניטור פועם, צבע פנים וכדו’ – בדיוק כמו של אדם חי.
הם רואים בעיניהם את יקירם כאילו הוא ישן – אך לאמתו של דבר הכל מלאכותי. פיקוד מוחו אינו פועל עוד. כל מה שהם רואים הוא מלאכותי. זו הנשמה מלאכותית; זו פעילות לב מלאכותית – אבל העיניים מסרבות לראות והלב מסרב להכיר בכך.
ומסביב יש אנשי “נשמות טובות” המספרים להם סיפורי הבל, שלא היו ולא נבראו, על מי שנקבע לו מוות מוחי וחזר משם; ומסביב הם שומעים כי דווקא מי שרוצה לשדרג את עולמו הרוחני והדתי מסרב. ומסביב הם חושבים על החשיבות הגדולה והמוצדקת לבוא כאדם שלם לקבר ישראל. ומסביב הם מתקשים בכל הקשיים שבעולם. ומסביב מפעמת ברוחם דבריהם הנאצלים של חז”ל “אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים”. ובתוך הסערה הגדולה ניתנת בידיהם ההכרעה האם לנתק את המכשירים ולהסכים לתרומת אברים. שלא נדע. הקושי נורא. האימה. הפחד. הכאב. הטראומה.
ומה עומד מנגד? מנגד עומדת העובדה שאפשר להציל חיים של אחרים, או למצער לשפר את איכות חייהם באופן דרמטי; מנגד עומדת העובדה שיקירם מת, לפי כל הגדרה רפואית, וממות מוחי נשימתי אין דרך חזרה. מנגד עומדת העובדה כי כבר לפני למעלה משלושים שנים פסקו הרבנים הראשיים לישראל, הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא זכר צדיקים לברכה, כי מוות מוחי נשימתי מוכר בהלכה כמוות. מנגד עומדת העובדה כי תרומת האברים נעשית כיום לאור ההלכה במובן המלא, לאחר פעולתם של אנשים ויקרים לקידומו, וללא כל סטייה ממנה.
מנגד עומדת העובדה שיש כיום רשימה גדולה של רבנים מייעצים למשפחות, שהוסמכו על ידי הרבנות הראשית לישראל ועל ידי משרד הבריאות, וקיבלו תעודה רשמית המסמיכה אותם לעזור בהחלטה קשה זו. מנגד עומדת העובדה שמכל הזכויות שבעולם, הם יכולים לזכות את יקירם המת להציל נפש, לקיים עולם מלא, וזאת לאחר מותו. מנגד עומדת העובדה שזה מעשה האצילות הגדול ביותר.
בשנים האחרונות יותר ויותר משפחות בישראל מסכימות לתרום את האברים בזמן אמת, ולעשות את החסד הגדול הזה. ואנו שומעים על עוד ועוד מעשים אלה, ומכירים את האנשים שחייהם ניצלו, וגדולי רבנינו שנרתמו למסע הקורא לתרום אברים, ומשפחות שהסכימו, והם באצילותם מתגברים על הכאב הנורא וזוכים במצווה גדולה זו. ואנו מתפללים שלא נדע עוד כאב וצער ומוות פתאומי, ובד בבד שיחזק ד’ אותנו לעמוד בכאב הנורא הזה, ולהסכים להציל עולם מלא בתרומת אברים בישראל.
