מפגש דיגיטלי משותף לארגון העולמי של בתי הכנסת וצהר עד מאה ועשרים. במפגש עסקנו בשאלת המעבר מטיפול מרפא לטיפול תומך, על היבטיו ההלכתיים. בנוסף, דנו בחשיבות הרפואית של מתן הוראות מקדימות והדרכת ההלכה במתן הוראות אלה.

פגיעה ביכולת קוגניטיבית, אובדן כושר שיפוט ואי יכולת לתקשר יוצרים מציאות מורכבת בה החולה לא יכול להביע את רצונו. אולם קיים עולם שלם המציע פתרונות מקוריים למצבים מורכבים אלה.

מפגש דיגיטלי בשיתוף עם עמותת "צבר רפואה", העוסק בהחלטות סוף החיים לאור ערכי היהדות.

מאמר מקיף המחולק לפי נושאים על סוגיית הטיפול בחולה ובזקן בעידן המודרני לאור ההלכה והמקורות היהודיים.

"הפוסקים התלבטו האם קטיעת הנשמה היא פעולה אקטיבית או פאסיבית, ופסקו שהאיסור הינו מוחלט. זהו הפער התרבותי והאתי בין מה שנעשה בלונדון, בניתוק המכשירים וגרימת מותה של אלטע, שמוגדר על פי האתיקה היהודית כקרוב לרצח". הרב יובל שרלו, על מודל קדושת החיים היהודי – ומתי מותר להפסיק את חייו של אדם

טיפולים פליאטיבים נועדו כדי להקל במקרים שבהם אין מרפא למחלה. האם ההלכה מכירה בטיפולים מסוג זה? מהו המקום של רצון החולה במקרים אלו? האם הדבר יהיה מותר כאשר הטיפול עלול לקצר חיי אדם? והאם בכלל יש חובה על האדם להילחם על חייו?

בית המשפט העליון בבריטניה אישר את ניתוקה של תינוקת פגועה ממכונת הנשמה, ואף סרב לקבל את בקשת ההורים להעביר אותה לטיפול במדינת ישראל. קביעה זו מוגדרת באתיקה היהודית, ובחוקי מדינת ישראל – כרצח