א. מצווה גדולה להתפלל על החולה שיתרפא ויחיה – בוודאי כשמצבו קשה.¹

ב. חולה שאפסו הסיכויים להצלתו – נכון להתפלל לקב"ה שיציל אותו מייסוריו, ינהג עם החולה במידת הרחמים, והטוב בעיניו יעשה. עדיף, גם מבחינה הלכתית וגם מבחינה פסיכולוגית, שלא להתפלל באופן ישיר למותו (אומנם מי שעושה כך יש לו על מה לסמוך).²

לפרק הבא

לפרק הקודם

הלכות טיפול בחולה הנוטה למות ובאדם החי עם דמנציה – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים

אולי יעניין אותך גם:

• האם חולה שאינו דתי רשאי להחליט לסיים את חייו?
• האם אני חייבת לנסות להתרפא מסרטן?
• תרומת דגימות מוח לאחר המוות לצורך מחקר בדמנציה

1. שולחן ערוך, יורה דעה, שלה, ד–ו.

2. בגמרא (כתובות קד ע"א) מסופר על תפילתה של שפחתו של רבי שהביאה למותו – "יהי רצון שיכופו עליונים את התחתונים". אומנם אין כאן אמירה הלכתית ישירה המתירה תפילה למות אדם, אך נראה שהיחס בסוגיה למעשה השפחה חיובי, משום שאין רמז לביקורת כלפיה. יתרה מזאת, במקומות נוספים בש"ס מספרת הגמרא על תפילות לסיום חייו של אדם. הפוסקים המוזכרים להלן הביאו ראיות מבבא מציעא פד ע"א; תענית כג ע"א; ראש השנה יז ע"א; ירושלמי, שבת, פרק יט, הלכה ב. יצויין כי הר"א וולדנברג (שו"ת ציץ אליעזר, חלק ה, רמת רחל, סימן ה; שם, חלק ז, סימן מט, קונטרס אבן יעקב, פרק יג, אות א; שם, חלק ט, סימן מז; שם, חלק יח, סימן מח, אות ה; שם, חלק יט, סימן י, אות א), לשיטתו, דוחה את כל הראיות הללו. 

   המקור המרכזי לפסיקה בנושא זה הוא הר"ן (בפירושו לנדרים מ ע"א), הלומד מסוגיה במסכת נדרים ש"פעמים שצריך לבקש רחמים על החולה שימות, כגון שמצטער החולה בחליו הרבה ואי אפשר לו שיחיה". הר"ן מציין שני תנאים לתפילה כזו – החולה מתייסר ואין סיכוי שיתרפא. לא מצאנו בדברי גדולי הפוסקים, ובכללם הרמב"ם והשולחן ערוך, התייחסות להלכה זו. פוסקים אחרונים רבים פסקו כדעת הר"ן. ראו ערוך השולחן, יורה דעה, סימן שלה, סעיף ג; שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עג, אות א; שם, סימן עד, אות א ואות ד; שו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן צא, אות כד. עוד מובא בשם הרש"ז אויערבך שאף על פי שנאמר "אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל ימנע עצמו מן הרחמים", כאשר החרב איננה "מונחת" אלא "חותכת" את הצוואר, יש להפסיק להתפלל (ראו נ' סטפנסקי [עורך], ועלהו לא יבול: מהנהגותיו והדרכותיו של הרב שלמה זלמן אויערבאך, חלק ב, ירושלים תשס"א, עמ' קלב). ראו גם אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ה, ערך 'נוטה למות (א)', עמ' 162–166; נשמת אברהם, יורה דעה, סימן שלה, ס"ק טז. מנגד, הר"א וולדנברג בתשובותיו הנ"ל סובר שאין להתפלל על החולה שימות. לדבריו, דעת הר"ן היא דעת יחיד שלא הובאה להלכה בשולחן ערוך ובשאר הפוסקים, וכפי הנראה נדחתה מהלכה. מלבד הנימוקים לדחיית הראיות לדברי הר"ן, הר"א וולדנברג כותב שהמציאות היא שגם חולה המדוכא בייסורים ומבקש נפשו למות – אפשר שיבריא, ולכן לא ניתן להחליט שהגיעה העת להתפלל עליו שימות.

   הפוסקים המתירים סייגו זאת בכמה תנאים. (א) התפילה מותרת רק כאשר היא נעשית משום שהמתפלל חס על החולה, ולא מפני שהוא חס על עצמו, כגון על הטרחה הגדולה שלו או על צערו מייסורי החולה. לפיכך רק מי שאיננו קרוב של החולה יכול להתפלל למותו (שו"ת חקקי לב, חלק א, יורה דעה, סימן נ; שו"ת עשה לך רב, חלק ה, סימן קיב. ראו עוד שם, חלק ט, סימן כב). (ב) תפילה כזו מותרת רק כשייסורי החולה גדולים ואין כל תקווה לרפואתו (שו"ת תשובות והנהגות, חלק ב, סימן פב; שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן כו, וכן נראה מדברי שאר הפוסקים המתירים – שדווקא בחולי גדול ובייסורים גדולים התירו). כיוון שכך, קשה מאוד להגדיר מתי ניתן להתפלל, והחלטה זו אינה מסורה לכל אחד. (ג) החולה אינו מוגדר כ"צמח" שאין לו ייסורים (שו"ת שבט הלוי, חלק י, סימן כו).

   יש סוברים שרק יחידי סגולה יכולים להתפלל תפילה כזו. ראו שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עד, אות א. לדעתו, ספק אם יש בדורנו מי שיכול להתפלל תפילה כזו. וכן ראו שו"ת שבט הלוי שם.למרות כל ההסתייגויות הללו, כאשר אפסו סיכוייו של החולה להתרפא מוטב שלא להרבות בתפילה לרפואתו, כיוון שאין מתפללים אלא על דברים שבדרך הטבע ולא על ניסים. כך מובא בשם הרש"ז אויערבך בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן שלה, ס"ק יב, ובהליכות שלמה (בעריכת יצחק טרגר ואהרן אויערבך), חלק א, תל־אביב תש"ס, פרק ח, הערה 56. ראו עוד הרב רא"ם הכהן, 'תפילה לגבי מי שמצוי במוות מוחי', ספר אסיא, טז (תשע"ט), עמ' 249–250; לדבריו, אסור להתפלל לרפואתו של מי שמת מוות מוחי כיוון שזו תפילת שווא. ראו תגובת הר"מ פטרפרוינד, שחלק עליו, שם, עמ' 251–255, ותשובת הרב רא"ם הכהן שם, בעמ' 256. אם כן, נראה שהדרך הרצויה יותר היא להתפלל לה' שיגאל את החולה מייסוריו, או שירחם על החולה וינהג עימו במידת הרחמים, בלא להזכיר את המיתה. במשמעות תפילה כזו יש גם אפשרות לרפואה וגם למיתה. עוד מסתבר שתפילה בניסוח כזה מתיישבת על דעתו של המתפלל, התולה ביטחונו בקב"ה היודע מה טוב ונכון לחולה, יותר מאשר תפילה ישירה למותו. להרחבה נוספת ראו נייר העמדה 'תפילה למותו של חולה הסובל מייסורים שאין תקווה לרפואתו', https://bit.ly/36NtMUY.