צהר לאתיקה לוגו מלא

עצות לפסח וליל הסדר לאדם עם דמנציה

הרב יובל שרלו

קיום מצוות הוא תחום מאתגר מאוד לאנשים עם דמנציה ובפרט פסח וליל הסדר.

אופייה של ההלכה בא לידי ביטוי גם במרחב שקיים בין הדרך לנהוג לכתחילה, במלוא העוצמה המחויבות והרצון, ובין קו המינימום שממנו אסור לרדת, ושהוא המימוש הבסיסי של הלכות היסוד. הדבר נכון תמיד, ובמיוחד בפסח, בו נהגו ישראל בחומרות גדולות, כגון ברדיפה אחר כל פירור של חמץ. המרחב הזה הוא המאפשר מחד גיסא לשאוף למעלה ככל שניתן, ואנו מוצאים פעמים רבות את הביטוי "והמחמיר תבוא עליו ברכה", ומאידך גיסא לנהוג בשעת הדחק בדרך אחרת, העומדת בדרישות הבסיס של ההלכה.

האם נוכחות אדם עם דמנציה במשפחה היא שעת הדחק? הדבר תלוי מאוד בנסיבות. לעתים – כן, בשל סיבות רבות: כל הכתוב בהמשך תלוי כמובן ברמת הדמנציה ובשלבי ההתדרדרות; תשומת הלב שהאדם דורש, התנהגויות שעלולות להתפרץ ולהזיק לו ולאחרים, השפעות של שינוי סדר היום המטלטלות את הנפש ועוד. על כן, כל משפחה צריכה להתנהל אחרת במרחב שבין המינימום הנדרש ליציאה ידי חובה ובין הטיפוס מעלה מעלה.

מטרת הנחיות הלכתיות אלה היא להבהיר את העקרונות האלה. אין הן מושכות חס וחלילה כלפי מטה, אולם יש בידן כדי לתת למשפחה המטפלת באדם עם דמנציה את גבול הגיזרה ההלכתי התחתון, כדי שתכיר את הכלים ההלכתיים שיאפשרו לה לנהוג כראוי בין בהלכות חג המצות ובין כלפי קרוב המשפחה שהוא אדם עם דמנציה.

ביעור חמץ וביטולו

מיסוד הדין חובה לבער מן הבית חמץ מגודל של כזית. ברוב מוחלט של הבתים -אין חמץ בגודל כזה מחוץ למטבח ולמזווה לאורך כל ימי השנה. על כן, כל עולם הניקיונות כאמור הוא מנהג מופלא וטוב לעסוק בו – הוא במרחב שניתן לוותר עליו אם יש צורך לטפל כראוי בחולה, או אם הדבר מטלטל את עולמו בצורה חריפה. ואכן, צריך לבחון עד כמה העובדה שהופכים את כל הבית מפריעה לחולה אם לאו.

במטבח: כמובן שבמטבח קיימת חובת התייחסות נוספת היא לאיסור אכילת חמץ, ושם חמץ בפסח אסור אפילו במשהו. חובה אפוא להכשיר את המטבח כראוי, להחליף או להגעיל את הכלים וכדו'. אם יש צורך חיוני מאוד יש צורך להתייעץ עם תלמיד חכם בפרטים השונים שאותם ניתן לעשות בדרך אחרת.

חובת אדם עם דמנציה בקיום מצוות ליל הסדר

משפחות רבות מתלבטות עד כמה 'להכריח' או למצער להתאמץ להאכיל מצה ומרור, לומר את ההגדה, לשתות ארבע כוסות וכדו', או להרפות. הכרעה בשאלה זו קשורה להיבטים רבים ומגוונים, הרבה מהם טיפוליים, כגון האם הדבר מיטיב עמו או שלהפך – מפריע לו.

מקומה של ההלכה בסוגיה זו הוא להורות שאכן השיקול העיקרי צריך להיות הטבה עם האדם, ולא חובה הלכתית. אדם שאינו מסוגל ליטול אחריות על מעשיו – אינו חייב במצוות. זה נכון כאשר מדובר בתהליך התפתחותו של ילד: "תנו רבנן: קטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית לשמור תפילין אביו לוקח לו תפילין…" (סוכה מב ע"א). הדבר נכון גם במורד החיים, ומשעה שאין מסוגלות – לא חייבים. לכן, אין חובה לכפות את קיום כל המצווה האלה. כמובן, שאפשר שהדבר מאוד מיטיבים עימו, ועל כן נכון לרצות שהדבר יתרחש, אולם כל מה שלא תואם את ההטבה הזו – אינו חובה. הדבר נכון גם לגבי סיפור ההגדה וכדו'.

כל זה כאשר אנו בוחנים רק את האדם עם הדמנציה. אולם חשוב מאוד להדגיש: כאשר מדובר על המשפחה כולה – יסוד מצוות ליל הסדר צריך להיות מכוון לבנים, "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור", ולא יהיה זה נכון לשעבד את ליל הסדר רק לאדם עם הדמנציה.

ליל הסדר מקוצר

כמוצא ביניים ניתן לקיים ליל סדר מקוצר – אם הדבר מתאים. ארבע כוסות, מצה מרור וכורך, "מגיד" בסיסי בלבד, ברכת המזון והלל. ופעמים רבות, לאחר מכן הולך האדם לישון, ואז אפשר לחזור על הכל, ולספר ביציאת מצרים כל אותו הלילה. כאמור, לזכור שעיקר המצווה היא כלפי הילדים.

מומחים העוסקים בתחום מציינים בעיקר את המוזיקה – הניגונים, השירים וכדו' – כחוויה שמצליחה לחדור בעד חורי ההכרה. על כן, ניתן בהחלט להתמקד בחלקים הניגוניים של ההגדה, של ההלל, ושל הפיוטים.

אולי יעניין אותך גם:

שליחת שאלה בנושא המאמר


לפנייה בכתב ניתן למלא את הטופס


פרטי הפונה



מספרים בלבד ללא מקף














חולה הנוטה למות
פרטי המטופל



מספרים בלבד ללא מקף
פרטי הטיפול











שיתוף

שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
שיתוף ב facebook
פייסבוק
שיתוף ב twitter
Twitter

יש לכם שאלה? מלאו את הטופס





מספרים בלבד ללא מקף


אנא כתבו כאן את שאלתכם


דילוג לתוכן