“אין לרופאים ברירה אלא לקבל את ההחלטות האלה, כי אם הן לא יתקבלו המצב יהיה יותר גרוע. בהיותי חבר ועדת סל התרופות אני מכיר היטב את הדילמה הגדולה שבה אתה אומר לעצמך ‘מי אני שאקבל החלטות כאלה’ מצד אחד, מצד שני אתה אומר שאם לא נקבל את ההחלטות האלה התקציב המסוים שהוקצב ילך למקומות אחרים”, אומר הרב שרלו.
הוא מונה את הקריטריונים לקבוע עדיפות בטיפול, מתוך עולמה של ההלכה. “יש שתי סוגיות מאוד מנחות בעניין הזה ופסיקות של גדולי ישראל בעשרות השנים האחרונות. סוגייה אחת היא הכלל היסודי ‘אין דוחים נפש מפני נפש’. אני לא יכול לקבוע מראש ולומר זה יותר חשוב והשני פחות. הסוגייה השנייה היא משנה שלכאורה מציבה סדרי קדימויות לטיפול רפואי, אבל כאן באים כל פוסקי ההלכה בלי יוצא מן הכלל ואומרים שהמשנה הזו אינה רלוונטית לקבלת החלטות מהסוג המדובר עכשיו”.
“בשל כך כתבו לפני עשרות שנים תשובות בשאלות האלה ובעיקר, אותם גדולי ישראל שאנחנו הולכים לאורם, קבעו יסודות. הרב שלמה זלמן אויערבך זצ”ל קבע כי יש שני קריטריונים עיקריים שעל פיהם יקבע סדר הקדימות: הראשון הוא המצב הרפואי. ככל שמצבו של אדם יותר חמור הוא בקדימות לטיפול. השני הוא האופק הרפואי – מה הסיכוי להציל אותו. לעתים יש סתירה בין הקריטריונים, כי ככל שמצבו יותר חמור כך הסיכוי להצילו יותר נמוך. עוד קבע כי קריטריון הגיל אינו רלוונטי ובנוסף שאנחנו מטפלים בכל בני האדם באותה מידה”.
האם בעת חירום יש מקום לשיקול של המשפחה בהחלטה כן או לא להאריך חיים? הרב שרלו משיב כי “באופן כללי, מקומה של המשפחה הוא דילמה גדולה מאוד ביום יום – גם באתיקה וגם בהלכה. אבל, בשעת החירום, אין לנו ברירה אלא להתחשב במשפחה בגבולות הניתן. שאלת המשפחה לא תשפיע הרבה במצב חירום, בעיקר בגלל שאין את הזמן הנחוץ לכך. בנוסף, פעמים רבות המשפחה עצמה ל מצליחה להגיע להסכמה. משקלה של משפחה בשעת החירום פוחת ואף על פי כן צריך לנסות ככל האפשר לגבש את הכוחות וגם לשמוע את עמדת המשפחה בנושא”.
הרב שרלו נשאל גם כיצד ההלכה מתמודד עם אתגר חדש כמו נגיף הקורונה. “מה שהשתנה זה לא ההלכה אלא שני דברים: הראשון הוא שהוקמה מדינת ישראל וזו לא שאלה של אחד על אחד או שאלה של קהילה מסויימת. אנחנו צריכים להציע דרך לניהול מדינה על פי ההלכה והאתגר שונה לגמרי”.
“סל התרופות לא היה רלוונטי כשהיינו בגלות, ניהול בית חולים על כל היבטיו הוא עולם חדש מבחינת המציאות. ככל שתלמידי החכמים מכניסים את המרכיב של מדינת ישראל לתוך האחריות המוטלת על פסיקת ההלכה, ודאי שהלכה לאדם פרטי שונה מהלכה לכלל ישראל בניהולה של המדינה. הדבר השני הוא שמה שהשתנה הוא גם הקצב. קצב קבלת ההחלטות במצבים כאלה והאפשרויות שיש בידינו גדולות. בעוד שבעבר היו גוזרים צום, תפילה ותענית, ברוך ה’ שהרבנים עוסקים היום בעוד שאלות גדולות ומגוונות”.
גם בסוגיה הבוערת שעוררה סערה – פסק ההלכה המתיר שימוש בתוכנת ‘זום בליל הסדר’ – יש לרב שרלו עמדה ברורה.
“לי נראה שעולם הרבנות, למרות שנראה שהוא אפוף במחלוקות, מתכנס אט אט לעמדה לפיה הרוב המוחלט של הרבנים מסכים עליה. גם אנחנו כינסנו את מועצת רבני צהר ולמרות שנשמעו שם עמדות שונות ברור לנו שעולם הרבנות מתכנס תחת ארבעה עקרונות: הראשון, שיש חובה עליונה לדאוג למבודדים, לזקנים, לבודדים ולכל מי שצריך. השני, שימוש באמצעים דיגיטליים בשבת וביום טוב אסור. השלישי הוא שכאשר יש מצבים שגובלים בפיקוח נפש, הולך האדם ומבקש מהרב הדרכה למצב הספיציפי המדובר”.
”הדבר הרביעי שאותו אני מבקש להדגיש: בד ובבד עם השפה הזו צריך למצוא כל דרך שניתן לעשות כדי לרכך את הבדידות כי היא מסוכנת באמת – גם מבחינה רפואית וגם מבחינה נפשית”.
“כל ההצעות שעולות, כיוון שהכיוון הכללי חיובי, יעלה עוצמות יצירתיות מאוד גדולות בתחום הזה, שחלק ממנה יעניק חוסן לאלה שגם בבדידותם שומרים על החג וידעו שהם עושים את הדבר הנכון”.
