א. חובה להמשיך בטיפולים המספקים את הצרכים הטבעיים של החולה ובכלל זאת מתן תרופות שניתנות כטיפול שגרתי לחולים, דוגמת אינסולין לחולה סכרת ותרופות למניעת קרישת דם ודימום (אנטיביוטיקה מחייבת דיון פרטני בכל מקרה: אם מדובר בטיפול שגרתי המקל על החולה או שמא בהארכת סבל. ישנו גם חשש להיווצרות בעיות חדשות, כגון פגיעה עצבית בעצבי השמיעה והראייה והיחלשות מערכת החיסון).¹

ב. ככלל, אסורה הפסקת טיפול רפואי, גם לחולה מסוכן. לכן לא ניתן להפסיק מתן תרופות שניתנות דרך הווריד, אך במקרים מסוימים ניתן להימנע מחידוש העירוי.²

ג. אם החולה חפץ בכך, ניתן להימנע ממתן תרופות המיועדות לטיפול במחלה סופנית אם ההערכה היא שהן רק יאריכו את חיי הסבל של החולה ולא ירפאו אותו.³

ד. חולה המקבל תרופות באופן רצוף שהגיע למצב של אי־ספיקה סופנית של שלוש מערכות חיוניות בגופו – ניתן להוריד את מינון התרופות במידה שהדבר אינו משנה באופן מיידי את מצב החולה.⁴

לפרק הבא

לפרק הקודם

הלכות טיפול בחולה הנוטה למות ובאדם החי עם דמנציה – לעמוד הראשי ולתוכן העניינים

אולי יעניין אותך גם:

• האם חולה שאינו דתי רשאי להחליט לסיים את חייו?
• האם אני חייבת לנסות להתרפא מסרטן?
• תרומת דגימות מוח לאחר המוות לצורך מחקר בדמנציה

1. לעיל פרק י, הערה 2, התייחסנו להבחנה בין טיפול רפואי לבין מילוי הצרכים החיוניים והטבעיים של החולה. העמדה המקובלת בנוגע לתרופות היא שיש להבחין בין תרופות שהן חלק מהטיפול השגרתי לבין תרופות שחורגות מהשגרה ומטפלות במחלתו הסופנית של החולה. כך פסק הרש"ז אויערבך בשו"ת מנחת שלמה, חלק א, סימן צא, אות כד. ראו גם דברים בעל־פה בשמו, וסיכום הדברים בעיקר על פי דעתו, בנשמת אברהם, יורה דעה, סימן שלט, ס"ק ד. ראו גם שו"ת אגרות משה, חושן משפט, חלק ב, סימן עג, אות א, ה; שם, סימן עד, אות א; שם, סימן עה, אות א, ד. זוהי גם דעת הרי"ש אלישיב, כפי שנכתב בשמו בנשמת אברהם, שם. הר"ע הדאיה (שו"ת ישכיל עבדי, חלק ז, יורה דעה, סימן מ) כתב שאין לתת תרופות לחולה שהרופאים התייאשו מלרפאו ולא הבחין בין סוגי תרופות. השוו שו"ת ציץ אליעזר, חלק ה, קונטרס רמת רחל, סימנים כח–כט; שם, חלק יד, סימנים פ–פב. דעתו היא שיש לרפא את החולה בכל האמצעים הקיימים כל עוד הוא מוגדר כחי, וגם אם איננו מסכים לכך, כשיטתו לעיל פרק ו, סעיף ג, הערה 3. לסיכום השיטות ראו נשמת אברהם, שם; אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך ה, ערך 'נוטה למות (א)', עמ' 144–146, 152–153.
2. ראו לעיל פרק ו, הערה 1.
3. ראו לעיל הערה 1, ופרק ו, הערה 3.
4. להגדרה מדויקת של המצב הרפואי שאליו מתייחס סעיף זה ולמשמעות ההלכתית, ראו לעיל פרק ט, סעיף ה והערה 5.