אדם עם דמנציה הולך ומאבד – עם התקדמות המחלה – את תודעתו, את זיכרונו ואת היכולת לתקשר עם סביבתו. הירידה בתודעתו – והגדרתו ההלכתית כחולה או כאדם שאין בו דעת – משפיעות על רמת חיובו במצוות. האם אדם עם דמנציה חייב לצום? האם מותר לו לשמוע מוזיקה שמרגיעה אותו?
עקרונות מנחים
א. זקן וחולה חייבים במצוות ככל אדם מישראל. עם זאת, אצל אדם עם דמנציה יש פגיעה הולכת ומחמירה ברמת התודעה שלו – וזו משליכה על עצם חיובו במצוות. החיוב תלוי במצבו התודעתי ובהקשר של אותה מצווה. כאשר הוא מודע לכך שהימים הם ימי בין המצרים או שהיום הוא תשעה באב או י"ז בתמוז, ובאופן כללי מודע להלכות ולמנהגים – הוא חייב בהם, כאשר הוא איננו מודע לכך ואיננו מסוגל לקיים את החובות מכוח עצמו – הוא איננו מחויב בהם.
ב. גם כאשר אדם עם דמנציה חייב במצווה, אם יש טורח גדול או צער גדול בקיום המצווה – הוא פטור ממנה. אדם עם דמנציה זקוק לסדר יום קבוע ומסודר והרגליו הם עוגן חשוב בהתנהלותו היומיומית. על כן, אם המצוות והמנהגים עלולים לשבש את הסדר בצורה שפוגעת באדם – הוא פטור מהם.
ג. את הסובבים לא צריכה להנחות החובה ההלכתית גרידא. קיום המצוות וההשתייכות לקהילת מקיימיהן היא זכות, ואדם עם דמנציה זכאי להיות חלק מהקהילה ולא להיות מודר ממנה. לעיתים, הפגישה עם המנהגים המוכרים והידועים מיטיבה איתו. יש אפוא לבחון כל מקרה לגופו, ואם קיום ההלכות והמנהגים מיטיב עם האדם, יש לסייע לו לקיימם.
ד. הצומות וכן חלק מדיני האבלות, הם מדרבנן, הגבלות אחרות הן בגדר מנהג ולא הלכה. חכמים קבעו את ההלכות לאנשים בריאים ולא לחולים .לכן כאשר קיומן יוצר מצוקה, יש להקל בהם. חשוב להדגיש כי לגבי כל האמור כאן – שונה הוא הדין בצום יום הכיפורים, שהוא מן התורה.
צום תשעה באב וי"ז בתמוז
א. אדם המצוי בשלבים הראשונים של דמנציה, מודע לכך שהיום תשעה באב, חש בטוב ואין לו בעיות רפואיות אחרות – חייב לצום. אם הוא שוכח את הצום ורוצה לאכול, על הסובבים להזכיר לו שמדובר ביום צום – בדרך שלא תגרום לו מבוכה.
ב. בשלב מתקדם יותר, גם אם האדם עודנו מודע לצום, הוא מוגדר בדרך כלל כחולה שאין בו סכנה ופטור מכל הצומות מלבד יום כיפור. אם הדבר אפשרי והוא מבין את עניין הצום – יימנע מלאכול בערב ובכך ישתתף עם הציבור בצער ובאבלות.
ג. חובת האדם בשאר העינויים בתשעה באב – כגון איסור רחיצה ואיסור נעילת הסנדל – קלה יותר מהחובה לצום. כאשר די בתזכורת מהסביבה, יש להזכיר לו את החובה ולסייע לו להימנע מלעבור על האיסורים. אך כאשר השמירה על האיסורים מכבידה על אדם עם דמנציה או מבלבלת אותו, ובוודאי כאשר הוא איננו מודע לאיסור, יש להניח לו לנהוג כפי שהוא יכול ורוצה.
ד. אדם עם דמנציה הזקוק לתרופות באופן קבוע – ייטול אותן בתשעה באב כביום רגיל. הוא הדין בתרופות להרגעה, גם אם נראה שאין בהן צורך רפואי ישיר. אם האדם זקוק למים לבליעת התרופה או שצריך לאכול לפני לקיחת התרופה, הוא רשאי – ומחויב – לשתות ולאכול.
מנהגי בין המצרים, משנכנס אב ושבוע שחל בו תשעה באב
א. מנהג ישראל להימנע מגילוח ותספורת בימי בין המצרים, משנכנס אב או בשבוע שחל בו תשעה באב אדם עם דמנציה שאינו מודע לחובה זו אינו חייב בה, אך כאמור – יש גם זכות בהיותו חלק מהקהילה ונוהג כמנהגיה ולכן נכון להימנע מלגלחו.
ב. אם עובדת היותו לא מגולח משפיעה על מצבו ועל הרגשתו, וכן אם הדבר גורם לפגיעה בטיפול בו בשל ראייתו כמוזנח – יש לעשות כל פעולה שמיטיבה עימו.
ג. מנהג רוב קהילות ישראל הוא שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין מראש חודש אב או בשבוע שחל בו תשעה באב. אדם עם דמנציה שיכול להימנע מאכילת בשר – זכות בשבילו לנהוג כמנהג ישראל, אך כאשר יש בכך צורך תזונתי, אפילו מועט, כאשר יש טרחה בהבאת מזון מיוחד למי שמטופל במוסד או כאשר האדם מבקש לאכול בשר – מותר לו לאכול בשר בימים אלה
ד. אסור לכבס בגדים מראש חודש אב או בשבוע שחל בו תשעה באב. גם לעובד זר אסור לכבס את בגדיו של היהודי. אומנם, אם הבגדים מלוכלכים מקיא או שתן וכדו', מותר לכבסם
ה. בבית חולים ובמוסדות רפואיים או טיפוליים – מותר לכבס כרגיל, ומותר למטופלים להשתמש בבגדים המכובסים.
ו. מנהג ישראל להימנע מרחיצה מראש חודש אב או בשבוע שחל בו תשעה באב, במים חמים או אף בצונן. אדם עם דמנציה רשאי לרחוץ לניקיון גופו כדרכו בימים שלפני תשעה באב. גם רחיצה בברֵכה, כשיש בה צורך רפואי או כשהיא תורמת לרגיעה וליישוב רוחו של אדם עם דמנציה מותרת.
ז. אדם עם דמנציה ששמיעת מוזיקה מרגיעה אותו – רשאי לשמוע מוזיקה בימי בין המצרים.
פירוט והרחבה ניתן למצוא באתר צהר עד מאה ועשרים
הרב יובל שרלו הוא ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר וראש מיזם צהר עד מאה ועשרים
*פורסם לראשונה באתר "סרוגים"*
