מסמך הנחיות חדש של הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית עוסק בסוגיות שונות בחולים חשוכי מרפא, ומנחה כיצד על הרופאים לפעול במקרים של המתת חסד, הנשמה מלאכותית, וטיפולים בחולים סופניים. הרב יובל שרלו, ראש תחום אתיקה בארגון רבני צהר, מסביר כי ישנה עמדה הלכתית המאפשרת הפסקת טיפול מאריך חיים לחולה במצבים מסוימים, על המשפחות לדעת את זה ואף להיעזר בתלמיד חכם שיקבע האם המקרה שלהם עונה על הדרישות ההלכתיות.
מה עמדת ההלכה על המתות חסד?
“המתת חסד אקטיבית היא אסורה מבחינה הלכתית, אין רב אחד שיסבור אחרת וצריך להילחם בתופעה הזו. השאלה מתחילה כשאין אופק רפואי וכשצריך לכפות על המטופל טיפול קשה וכואב. יש עמדות שונות בעולם ההלכתי כאשר האדם או קרובי משפחתו מבקשים להפסיק לטפל בו וכשהרופאים מספיקים לדבר על טיפול או ריפוי, אלא רק על הארכת חיים. העמדות השונות נעות מהעמדה שטוענת שמכיוון שאנחנו לא יודעים את ערכה של אף דקת חיים אנחנו חייבים ‘לכפות’ את הטיפול הזה על מי שמבקש להרים ידיים, ויש עמדה אחרת שאומרת שבנקודה מסוימת, בעיקר כאשר מדובר בצירוף של כמה גורמים וכשאנחנו יודעים את רצון החולה, יש יותר ויותר רבנים שטוענים שמותר להגיד עד כאן.
השאלות הללו הולכות וגדלות בזכות ההצלחה הגדולה של הרפואה שהביאה לכך שמספר המשפחות שמתלבטות על השאלות האלו הולכות וגדלות. בין אם מדובר שהגוף עוד מתפקד, אבל הנפש דמנטית או בין אם מדובר שהגוף בגד, אבל הראש בסדר גמור”.
מה עושים עם התופעה של המתות חסד אקטיביות, שאפשריות בארצות שונות ואיך נלחמים בה?
“קודם כל צריך לא לשתף פעולה עם התהליך שהופך את זה להרואי או לגדול וקדוש. היו מקרים בהם דחפו את האדם לעשות את זה והיו מקרים של אנשים זקנים שהתאבדו כדי לא להפיל עומס על השפחה שלהם. צריך לשנות את התפיסה שהחולה הוא עול. אנחנו צריכים לטפח את מקומו של האדם הנפגע והמסכן, כאשר המשפחה שלו עוטפת אותו הוא לא נופל עול. זה שינוי תרבותי שצריך לעשות מול האדם הנפגע. התרגלנו לחשוב שהחולה הוא מטרד וצריך לשנות את זה”.
האם זה נקרא אובדנות?
“לא רוצה לשפוט אדם עד שאגיע למקומו. צריך להיזהר. זה דבר לא נכון לעשות, אבל אני לא רוצה לצאת נגד האנשים שסובלים, למרות שאני נלחם נגד זה”.
אתה הסברת שפעמים רבות הצורך ‘להחזיק את החולה בחיים’ הוא של המשפחה יותר מאשר של החולה עצמו. מדוע אין קו הלכתי ברור שמאפשר למשפחה להרפות מהחולה מבלי לחשוש?
“המטרה המרכזית שהמשפחה תדע שגם על פי ההלכה יש נקודה שמותר לעצור בה. כדאי לה להתייעץ עם תלמיד חכם שעוסק בתחום, אבל חשוב שתדע שמותר לשאול. העמדה ההלכתית היא שמותר לעצור והיא אנושית ורגשית, צריך רק להיזהר שהיא לא תהיה מוקדם מידי ולא תגלוש לאקטיביות יתר”.
מה יהיו העקרונות ההלכתיים שלאורם נבחן את המקרה הספציפי?
“קודם כל אופק הטיפול האפשרי, דבר נוסף זה מידת הסבל של החולה. עוד דבר שצריך לבחון הוא מה האמצעי שמשתמשים בו כדי להשאיר את החולה בחיים. לאור העקרונות האלו אפשר וצריך לבדוק כל מקרה לגופו”.
משפחות רבות מגישות שבתי החולים דוחפים אותם לקביעת מוות כי רוצים להשתמש באברים של הקרובים החולים שלהם. מה ניתן לומר למשפחות האלו?
ראשית, אני מכיר את התחושה הזו, ולכן זה קודם כל מחייב את בתי החולים. לדוגמה- אסור למתאם ההשתלות להיות בשטח של החולה עד שלא נקבע המוות מוחי. בתי החולים צריכים להסיר את החשד הזה מכל כיוון. צריך להיזהר מזה כי בסופו של דבר אנחנו מקבלים את המטרה ההפוכה. דוגמה נוספת היא שהחוק לקביעת המוות המוחי עוזר להסיר את החשד הזה, וזאת על ידי דרישות, שגם הרבנות הראשית עזרה להתקין אותן, שקובעות מי מוסמך לקבוע את המוות המוחי ומה התהליך והבדיקות שצריך לעשות לשם כך. אלו יותר שאלות של תדמית מאשר דברים שנעשים בפועל, אבל גם לתדמית יש משקל. בתי החולים צריכים לבחון את עצמם איך הם מורידים את החשש הזה כדי שאנשים לא יפחדו לתרום. חשוב לדעת שמספר התרומות במדינת ישראל הולך ועולה וצריך לשמור על זה מכל משמר”.
אתה ממליץ לחתום על כרטיס אד”י?
“בוודאי. לפני שנתיים עלתה יוזמה של הרבה רבנים מהציונות הדתית, בראשם הרב אריאל והרב דרוקמן לחתום על כרטיס לתרומת אבירים ואני כמובן חלק מזה.”
