א. עובד זר שגר בבית היהודי איננו רשאי להכניס לבית חפצי עבודה זרה ויש להטמיע זאת בחוזה העסקתו. אומנם, תכשיט בצורת צלב הנתלה על הצוואר וכן עץ אשוח אינם עבודה זרה, ומותר להניח לעובד להכניסם אם ירצה, ויש בזה גם הכרת הטוב כלפיו. כאשר לא ניתן למנוע הכנסת עבודה זרה ממש, יש להשכיר לעובד את חדרו למשך תקופת העסקתו.¹

ב. מותר, ואף ראוי, לתת לעובד מתנה כהכרת טובה והבעת תודה על עבודתו. אם רוצים לתת לו מתנה ביום חג של דתו, יש להקדים את נתינת המתנה ביום אחד ולהימנע מנתינתה ביום חגו.²

עובד זר בבית היהודי – מדריך הלכתי: לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>

1. אסור ליהודי להכניס עבודה זרה לביתו (שולחן ערוך, יורה דעה, קנא, י). אומנם, האיסור הוא רק בחפץ שעובדים אותו בפועל. צלב שעונדים אותו על הצוואר איננו נחשב עבודה זרה. כן כתב הרמ"א (יורה דעה, קמא, א), ואף שיש מחמירים (דרכי תשובה, שם, ס"ק ט), הפסיקה המקובלת היא להקל (שו"ת הר צבי, חלק א, סימן פה; שו"ת יביע אומר, חלק י, יורה דעה, סימן יד). וראו רי"צ רימון, עת זקנה, עמ' 235 והערה 19. עץ אשוח ששם נוצרי בביתו ביום חגם איננו עבודה זרה אלא סממן תרבותי. ראו א' הכט, 'היחס ההלכתי לעצי אשוח', ישא מדברותיך, א (תשע"ז), עמ' 57–72. אומנם ראוי להימנע בדרך כלל מהכנסת סממנים כמו צלב או עץ אשוח לבית יהודי, אך אין למנוע זאת מהעובד, מפני דרכי שלום ומצד הכרת הטוב עימו, ובפרט שמדובר לכל היותר באיסור דרבנן. וראו שו"ת חבל נחלתו, חלק יז, סימן כז שמסקנתו היא שלדעת רוב הפוסקים אין חובה להוציא עבודה זרה שהגוי הכניסה לביתו. לא הרחבנו כאן בשאלה אם הנצרות היום היא עבודה זרה, ואם הנוצרים הם עובדי עבודה זרה. ראו ד' פיקסלר ור' נדל, 'האם הנוצרים בימינו עובדי עבודה זרה הם?', תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 68–78, ותגובת ר"י אריאל בנספח ב שם. כאשר מדובר בחפץ שהוא עבודה זרה ממש, וקשה למנוע מהעובד מלהכניס אותו לבית, כתב רי"צ רימון (שם, עמ' 236) שניתן להשכיר את החדר לעובד, על אף האיסור להשכיר בית לגוי, והנימוקים לכך מפורטים שם, הערה 22.
2. בכלל הציווי "לא תחנם" (דברים ז, ב) נכלל האיסור לתת לנוכרי מתנת חינם וכן לשבח אותו (עבודה זרה כ ע"א). אומנם, כאשר המתנה ניתנת כגמול על עבודתו או על היכרות וקשר קודמים, או כשיש בה תועלת לעתיד, אין הדבר חשוב מתנת חינם (שולחן ערוך, חושן משפט, רמט, ב). לכן מותר, ואף ראוי מצד הכרת הטוב, לתת לעובד מתנה ולהביע הערכה כלפיו על עבודתו. ראו רי"צ רימון, עת זקנה, עמ' 132–133. בימי חג של עובדי עבודה זרה יש איסור נוסף שנזכר במשנה ובתלמודים, לקיים קשרי מסחר והלוואה עם הנוכרי, שמא יודה על כך לאלוהיו. איסור זה, אצל נוכרים שבחוץ לארץ, הוא רק ביום החג עצמו (שולחן ערוך, יורה דעה, קמח, ד). אומנם, הוסיף שולחן ערוך (שם, יב) שבזמן הזה, שאינם בקיאים בטיב אלילים, מותר לשאת ולתת עימם. הרמ"א שם כתב שראוי להחמיר מלשמוח איתם אם אפשר, והביא כדוגמה את חג תחילת השנה של הנוצרים, שראוי להקדים את נתינת המתנה ביום אחד אם אפשר, ואם אי אפשר, ייתן לו אפילו בחג עצמו. וראו רי"צ רימון, שם, עמ' 237.