'צהר עד מאה ועשרים' הוא מיזם הייעוץ ההלכתי של ארגון רבני צוהר לחולים ולבני משפחותיהם. על המיזם משוחחים באולפן ערוץ 7 הרב יובל שרלו, ראש המיזם, ואילנה בוכהולץ שעברה עם רבני צוהר ליווי שכזה.
המיזם, אומר הרב שרלו, הוקם ממספר סיבות, והראשונה שבהם היא איכות הרפואה שלמעשה מאריכה חיים, מה שגורם לערעור יחסי גוף ונפש, כלומר שאצל רבים הגוף תקין בעוד הנפש הופכת לדמנטית או להיפך. בנוסף, מציין הרב, היחס היום לאוטונומיה של המטופל זוכה לבכורה, "כלומר שהמטופל ומשפחתו הם שצריכים לקבל החלטות".
הסיבה השלישית היא התדמית השגויה של ההלכה ככזו המחייבת כל נשימה גם אם אין לה תוחלת וגם האם היא מהווה עינוי, מה שגורם למשפחות החלטות קשות במצבים שונים, ולאותן החלטות מגיעות המשפחות מתוך נקודות מוצא שגויות. "הצירוף של שלושת הדברים האלה גרם לכך שיותר ויותר אנשים התקשרו אליי באופן אישי, כמי שעוסק בתחום, ואז החלטנו בצוהר להקים מיזם מסודר שיש בו הרבה חידושים", אומר הרב.
אילנה מספרת על חשיבות המיזם מנקודת מבטה של מי שנעזרה בו. "יש לנו הכרת טובה מאוד גדולה, ולכן חשוב לנו לספר לכל מי שרק אפשר שהאפשרות קיימת. פגשנו את 'צוהר עד מאה ועשרים' כשאימא שלי הייתה מאושפזת, אחרי כמה שנים של דמנציה. אחרי יום שלם במיון הגיע אליי הרופא ואמר לי באמצע הלילה שנצטרך לקבל החלטות לגביה. דובר אז על ניתוח כמדומני. אמרתי שאצטרך לדבר על זה עם האחים שלי, האם זה דחוף או שאפשר לחכות עד הבוקר, והרופא אמר שאם היא החזיקה מעמד עד עכשיו אז כנראה שאפשר לחכות עד הבוקר".
בבוקר היה ברור לאחים שההחלטות לטובת האם צריכות להתקבל יחד, אבל חשוב היה להם לקבל את גבולות הגזרה של האפשרי מבחינת ההלכה ולאחר מכן יקבלו החלטות שניתן לחיות איתן. חשוב היה להם גם למצוא גוף הלכתי שיהיה מקובל על כל האחים, וכך הגיעו לארגון צוהר. מדובר, היא מדגישה, בסוג השאלות והדברים שלא נערכים אליהם מבעוד מועד ולא לומדים אותם, מה שמצריך התייעצות מתוך היכרות עם המותר והאסור.
כבר באותו יום אחר הצהרים התקיימה שיחת זום בין רב ועוזרת סוציאלית מטעם הארגון לבין האחים. "הם היו זמינים בצורה בלתי רגילה", היא אומרת ומציינת את חשיבות ההקשבה לאחים עצמם, הבקשה לשמוע מעט על האם עצמה לפני שהפכה לדמנטית. "הם עזרו לנו לשמוע אחד את השני. הם עברו אחד אחרי השני כדי לשמוע מה כל אחד רוצה. אלה היו שיחות של לפחות שעה". חצי שנה לאחר מכן הגיעה המשפחה לשאלת ההזנה, שגם בהכרעה זו נעזרו באותו ליווי מתמשך.
הרב שרלו מרחיב מעט על סוגיית השאלות שעולות סביב חולי דמנציה, שאלות שלדבריו מתחילות עשרות שנים קודם לשאלת ההנשמה. הדברים מתחילים בשאלות של כיבוד אב ואם, בהשלכות על הזוגיות והמשפחה, שאלות אתיות שונות והלאה לשאלות הלכתיות שנוגעות לחילול שבת, לכניסה למוסד לא כשר שהוא טוב יותר מבחינה טיפולית, צומות ועוד, עד לשאלה הקשה של הזנה, "האם יש שלב שבו מפסיקים הזנה כי היא לא מועילה ואולי אפילו מזיקה. זו השאלה הכי קשה כי אמוציונאלית זה קשה יותר מאשר לא להנשים".
על שאלה זו מציין הרב כי ישנן שתי עמדות, הראשונה היא זו החוקית ולפיה אין להפסיק הזנה כפי שלא מפסיקים הנשמה. מנגד ישנה עמדה הלכתית שאומרת שאם ההזנה לא מועילה ואפילו מזיקה יש להפסיק אותה. "יש עמדה פסיקתית מאוד חזקה בעניין הזה, ואנחנו מנווטים בכל מקרה עם המשפחה ועם הרופאים והעולם הרבני בשאלות הקשות. כל מקרה לגופו".
אילנה ממשיכה ומספרת כי לא לאורך כל אותה חצי שנה הייתה המשפחה בקשר עם המיזם. הקשר התמקד בעיקר באותן שאלות של תחילת האשפוז ומאוחר יותר, חצי שנה לאחר מכן, כאשר עלתה שאלת ההזנה. "זה היה מאוד משמעותי. זה עזר לנו להיות שלמים עם ההחלטות שקיבלנו לגבי אימא, גם לגבי עצמנו וגם בין האחים", היא אומרת.
"החידוש הכי גדול של המיזם הזה", אומר הרב שרלו, "הוא שמוקם צוות של רב מומחה בתחום ועובדת סוציאלית. זאת כדי להבין שחלק מהמשימה היא לא רק מה מותר ומה אסור, אלא המשפחה עצמה". הרב שרלו מוסיף ומעיר כי שאלת המגזר שאליו המיזם פונה אינה רלוונטית כיוון שמדובר בסוגיה שהתבטלה מטבע המציאות. "בכל משפחה יש אחד חרדי, אחד דתל"ש, יש אחות שמגיעה מארה"ב והייתה מנותקת קשר וכו'. חלק בלתי נפרד מהמשימה הוא לחשוב על המשפחה אחרי מאה ועשרים שנה, שמא יתקוטטו, יהיה מי שיגיד שוויתרנו מהר מדי ויהיה מי שיגיד שהתעללנו. כשעושים עבודה משותפת יש גבולות גזרה הלכתיים לצד שותפות של המשפחה וגם הצוות הרפואי מקבל עמדה מאוחדת, ואחרי מאה ועשרים שנה המשפחה נשארת ביחד".
על האופן בו קיבלו הרופאים את התערבות הרבנים מספרת אילנה על זיכרון בו הרופא עצמו הציע לאחים להיוועץ בגורם כלשהו שימצאו לנכון, בין אם זה רב או כל אדם אחר שיהיה מקובל עליהם. הרב ערן, שליווה את האחים, הבהיר להם כי מתן נוזלים מתחייב בניגוד להזנה שדינה אחר, ובהתאם נאמרו הדברים לרופא שקיבל את ההנחיה ופעל בהתאם.
הרב שרלו מציין שכיום "כארבעים אחוזים מהפניות למוקד שלנו מגיעים מהרופאים עצמם ולא מהמשפחות. כמות הפניות שמגיעות אלינו מרופאים ומשופטים הולכת ועולה. זה התחיל בחשדנות גדולה כי רגילים לסגנון החרדי שבו הרב הוא הקובע והוא עלול לפגוע בחולה בגלל תפיסות שגויות, ואז הם בהתגוננות. בשלב הבא, כשהם הבינו שהתפיסה שלנו היא שהצוות והמשפחה הם המחליטים ולא אנחנו, התחיל דיאלוג. בשלב השלישי כשהם רואים את המומחיות, הניסיון והשותפות איתם, כי אנחנו מבקשים מידע רפואי לפני קבלת החלטה, נוצרים קשרים. בשלב הבא הם כבר פוגשים אותנו בכנסים רפואיים ובהשתלמויות. היום הם כבר מסכימים שנהיה נוכחים בבתי החולים 24-7. מדובר בתהליך של בניית אמון".
כשהוא מתייחס למסר שחשוב לו להעביר לציבור הרחב מציין הרב שרלו כי חשוב להבין שמדובר בשאלה שאינה רק רפואית, אלא גם תורנית הלכתית רוחנית, ולא יתכן שדנים בשאלות על יציאה ידי חובה בשברים ותרועה ולא דנים בשאלות של חיים ומוות מתוך העולם התורני. "מהצד השני חשוב שהציבור יידע שיש תדמית שגויה ביחס להלכה, כמו שהיה פעם לגבי תרומת איברים, מחשבה שההלכה אוסרת תרומה. כאן יש תחושה שההלכה אוסרת את המעבר לטיפול שמטרתו להיטיב את איכות חיי המטופל".
"כשמשפחות יודעות שחייבים לעשות דברים על פי ההלכה, אבל מצד שני מותר על פי ההלכה להיפרד בנחת ובשלווה מהעולם, כפי שמגדיר זאת הרמ"א, זו הבשורה הגדולה שמיזמים כאלה יכולים להביא", אומר הרב שרלו.
אילנה מצידה מדגישה את חשיבות המיזם בכך שבעזרתו הסתיים ההליך הקשה של פטירת האם כאשר האחים שלמים עם עצמם ושלמים בינם לבין עצמם, מתוך ידיעה שהאם קיבלה טיפול ראוי, נכון שכיבד אותה ותאם את ההלכה. השיחה עם הרב, היא מציינת, איפשרה להעלות שאלות ונושאים שאדם נרתע מלהעלות על דל שפתיו כמו השאלה אם ההתלבטות נובעת מדאגה לטובת האם או מתוך מחשבה על טובתי שלי, האם ההחלטה עבור האם היא אכן כבודה של האם. "זה איפשר לנו שיח שסייע לנו לסיים את התהליך בצורה מאוד שלמה".
אולי יעניין אותך גם:
