החתימה
“חתמתי על כרטיס אָדי לפני שנים”.
ההתלבטויות
“בוודאי שהיו לי לבטים, אך רק בשאלה אם מותר או אסור, לא אם אני רוצה או לא. בניגוד לפחד של האנשים להגיע לעולם הבא עם גוף לא שלם בקבר וכדומה, האמונה שלי היא בדיוק הפוכה. אין זכות גדולה יותר מלהעניק חיים לאדם ואין משמעות עמוקה יותר מכך שאפילו אחרי מותו של אדם הוא מצליח לעשות חסד לאחר ולתת לו את אפשרות החיים”.
הגורם
“עמדתי הסופית נבעה מפסק ההלכה של הרבנות הראשית שיצר פרוטוקול המעיד על כך שניתן לקיים את תרומת האברים לאור דרישת ההלכה. אני פחות חשדן כלפי הרופאים וגם כל הזמן זוכר שיש אדם שלא יחיה אם לא ייתרם לו אבר”.
פגשתי בחולה
“מתוקף תפקידים רבים שאני ממלא במערכת הבריאות, נפגשתי בעיקר עם חולים הממתינים להשתלה. התמונה חוזרת על עצמה, החולה אומר ‘אני רוצה לחיות, אני יכול לחיות, אני רוצה את הקשר עם משפחתי’. החולים נמצאים בהמתנה מסויטת לקריאה שיכולה להיות מחר בבוקר להציל את חייהם. זאת החוויה הכי עמוקה.
“אני מנסה לנטרל את שאלת הרגשות, אני מנסה לדון אם זה נכון או לא נכון ולא מבחינה רגשית, כי הרגש פעמים רבות מסיט אותך מהדיון האמיתי”.
אני עושה
“באתר האינטרנט שלי אני מצטרף באופן חד משמעי לעמדת הרבנים שקוראים לאנשים לחתום על כרטיס אָדי, להציל חיים ואפילו לשפר איכות חיים של אנשים אחרים אחרי מותם.
“לצד פגישותיי עם החולים נפגשתי גם עם 3-4 משפחות שהתלבטו אם לתרום. אני שם בדרך כלל כחלק מהפנייה אליהם, אני נשלח אליהן על-ידי בית-החולים או מערכת מסוימת. אף פעם לא הייתי הראשון שדיבר איתם על זה ואפשר להגיד שהרבה פעמים הם מצפים לשיחה הזאת. הם מסובכים, מוצפים ברגשות, הם איבדו את יקירם וברוב המקרים זה מצב בלתי ידוע מראש, זה לא כמו מחלה סופנית, רובצים עליהם אין ספור דברים וביניהם הדילמה של תרומת אברים”.
כולנו שווים
“בלתי אפשרי להגביל את תרומת האברים ליהודים בלבד, אפילו כדי להציל יהודים. זה פשוט בלתי ריאלי. מי שאומר כזה משפט, אפילו לשיטתו יותר יהודים ימותו”.
התרומה והדת
“רבים מוטרדים מהשאלה, האם נכון לתרום מבחינה דתית בעיקר על רקע האתוס העמוק של קבורה והחשיבות העליונה של קבורה, וגם על רקע האמונה בתחיית המתים שהיא מעלה את השאלה איך יכול דבר כזה להתקיים אם אני בעצם מתפרק לגופים של אחרים, או קרוב משפחתי מתפרק?
“יש אפשרות לקיים תרומת אברים על-פי ההלכה. עמדתי ההלכתית היא אפילו יותר קיצונית, זה על גבול החובה. זאת התשובה הגדולה. הפרקטיקה מתחלקת לשלושה חלקים: ראשית, ברוב מוחלט של המקרים בכלל השאלה לא עולה, הבן אדם מת. גם גזע המח לא מתפקד וגם הוא לא נושם. צריך לזכור שהשאלה הזאת היא שאלה תיאורטית שעולה בחלק קטן של המקרים.
“שנית, מול הדיון בשאלה האם בן אדם מת או לא, עומד מישהו אחר שניתן להציל את חייו. ההכרעה ההלכתית היא הכרעה שנעשית בתוך רשת ולא כשאלה שעומדת בפני עצמה אלא כחלק משאלה יותר רחבה.
“שלישית, אני בהחלט ממליץ שהחותמים על כרטיס אָדי יציינו בכרטיס שהם רוצים שלכל התהליך הזה יהיה ליווי של רב.
“בכלל, הייתי חותר להכשרת רופאים שהם אנשים דתיים בהכרתם ובעומק בתור נאמני הרבנים בבתי החולים. אם כי אני לא בטוח שזה נכון מבחינה הלכתית לרצות שדווקא רב יפקח על העניין, כי בסך הכל מדובר פה בעניין מקצועי. הפתרון השני מוצע היום בהצעת החוק של ח”כ עתניאל שנלר (קדימה) והוא שהבדיקה הקובעת תהיה של מכונה ואז אין חשש שמה מישהו יקצר תהליכים”.
מילה לספקנים
“הקופירייטינג של חז”ל חזק מכל: “כל המציל נפש אחת בישראל כאילו הציל עולם ומלואו”. אין משפט אחר בעל מטען כל כך חזק וארוך שנים”.
