1. כל פסיקה העוסקת במחויבות במצוות ובשמירת איסורים של אדם עם דמנציה תלויה ברמת הדמנציה שאותו אדם נמצא בה.
2. אדם בשלבים הראשונים של דמנציה אינו מוגדר כאדם הפטור מן המצוות, וזו גם זכות להיות חלק מהצום. על כן, מוטל על הסובבים אותו להזכיר לו שמדובר ביום צום. כל זה כמובן אם הצום אינו מהווה לגביו סיכון, ומדובר רק בשכחה.
3. במצב ביניים, בו עדיין אין הוא במצב של מי שאינו מבחין בדבר, אך הוא כבר ברמה של חוסר יכולת לקבל על עצמו את האחריות לאכילתו ולאי-אכילתו: אם הוא מבקש להאכילו יש להאכילו. אם די לו ב"שיעורין" עדיף לנהוג כך.
4. אדם עם דמנציה ברמה של ניתוק מהסובבים אותו אינו חייב כלל בצום. מותר אף להאכילו ככל צרכיו, שכן אין מדובר בהאכלת מזון איסור, כי אם במאכלים מותרים שזמן אכילתם אסור למי שמחויב במצוות, ויש עוד נימוקים נוספים לדין זה.

לקריאה נוספת:

• האם להאכיל ביום כיפור חולה שלא מתקשר?
• טלוויזיה בשבת לחולה דמנציה
• הזדקנות ותופעות הזיקנה בהלכה