טיפול רפואי ניצב פעמים רבות בצמתים בהן קיימת יותר מאפשרות אחת לפעול. בצמתים אלה, ישנה חשיבות מרובה לעמדתו של המטופל. בד בבד עם שפת החובה להתרפא – ההלכה מכירה בזכותו של החולה לקבוע בצמתים אלה את הטיפול שייעשה בו. היא מניחה כי "לב יודע מרת נפשו", ומה שהוא חש מהווה חלק בלתי נפרד מהאבחנה הרפואית; בנקודות מסוימות של החיים, וכשהאדם סובל מאוד, היא מתירה לו לבחור להיפרד מן העולם באופן פאסיבי, ולא להמשיך את הטיפולים בו; וגם במישור הפרקטי – בשעה שאין החולה מעוניין בטיפול הוא עלול להזיק מאוד לעצמו, כגון תלישת הזונדה וכדו'. כדאי לראות את נייר העמדה כיבוד רצונו של החולה.
דא עקא, פעמים רבות דווקא במצבים אלה אין החולה יכול להביע את רצונו. כאשר מדובר במצבים של פגיעה ביכולת הקוגניטיבית, בחוסר אפשרות לתקשר עם הסובב אותו, באובדן כושר השיפוט של מצבו וכדו' – עומד הצוות הרפואי בפני מחסום של ממש, שהלוא אין לו כלים לדעת את רצונו של החולה. הפניה למשפחה כדי שתקבל את ההחלטות היא אחת האפשרויות, שכן אנו מניחים שהמשפחה מכירה את החולה ורוצה בטובתו. אולם, הנחות אלה נתקלות במצבים מסובכים: פעמים רבות המשפחה אינה יודעת את רצונו; לעתים המשפחה מוטה בהחלטותיה בשל הרצון שלה לדעת ש"נעשה הכל" ולנקות את מצפונה, אף שלא בהכרח זו טובת החולה; ובעיקר – המושג 'משפחה' הוא מושג מעורפל, שכן מדובר בבני משפחה רבים, שלעתים חלוקים באחד על השני בדבר רצונו המשוער של החולה שאינו יכול להביע את עמדתו, ובדבר הערכים האתיים והפסיקות ההלכתיות שיש לפעול לאורן.
כדי לקדם את פני המציאות המורכבת הזו נוצר עולם שלם של אפשרות לתת הוראות מקדימות. מיון הדרכים השונות מלמד על שתי תנועות עיקריות: ראשונה בהן היא ניסוח רשימה של פעולות רפואיות שהאדם קובע מראש האם תיעשנה בו או לא. הדוגמאות הנפוצות הן הצלת חיים במצב ירוד של דמנציה עמוקה, הזנה וכדו'. שניה בהן היא מינוי בן משפחה, או כמה מהם, שיוסמכו להחליט במצבים השונים מה לעשות. לכל אחת מהדרכים יש יתרונות וחסרונות. היתרונות של מינוי בן משפחה נובעים גם מהעובדה שקשה לצפות מראש את כל המצבים שבהן תידרשנה החלטה, וגם מהעובדה שאפשר שדברים שנראים בגיל בו ניתנו ההוראות המקדימות – נראים אחרת כאשר ההנחיות המקדימות הגיעו למועד מימושן. לעומת זאת, היתרונות של מתן הוראות מקדימות מפורטות מדייקות היטב את הרצון האישי והפרטי, ובשל כך יזכה אדם שייעשה בו את אשר הוא מבקש. נראה כי הטוב ביותר הוא ליהנות מהמיטב שבשתי האפשרויות: מחד גיסא, למנות אדם ביפוי כוח מתמשך, שהוא יופקד על קבלת ההחלטות במצבים שבהן הן תידרשנה; מאידך גיסא, לתת הוראות מקדימות במהלך המינוי, בכל הפרטים החשובים לנו. הנחיות למילוי הוראות אלה נמצאות באתר של ״צהר עד מאה ועשרים״.
אולי יעניין אותך גם:
