סבא שלי הוא מאלו שהקימו את המדינה, נלחם בכל המלחמות, ועכשיו הוא מרותק למיטה, סיעודי לגמרי ולא תמיד מזהה אותנו.
לקראת יום העצמאות, כשאני רואה אותו ככה, עולה לי שאלה קשה: המדינה חוגגת עצמאות וריבונות, אבל הוא איבד כל שמץ של עצמאות אישית. הוא סובל מאוד ומתחנן 'ללכת'.
האם יש ערך אתי-יהודי לשמור על חייו בכל מחיר רק בגלל הקדושה שלהם, או שדווקא הכבוד לאדם שהיה – ללוחם ולחלוץ – מחייב אותנו לאפשר לו לסיים את חייו בלי התערבויות רפואיות מיותרות? מה זו 'עצמאות' בשלב הזה של החיים?
