א. גבר שזקוק לעזרה צמודה, ולא ניתן למצוא גבר שיטפל בו (או שעל פי הנסיבות יש יתרון לעובדת), וכן אישה, שלא ניתן למצוא אישה שתטפל בה, מותר להעסיק עובד מהמין השני. נכון להימנע מייחוד על ידי כך שיהיו קרובים או שכנים שיכולים להיכנס בכל רגע לבית, או שיותקנו מצלמות אבטחה.¹

ב. כאשר העובד הוא בן מינו של המטופל, אז האישה של המטופל או הבעל של המטופלת אסורים להתייחד עם העובד כאשר המטופל איננו בבית.²

ג. אדם עם דמנציה שגר עם אשתו ואיננו מגיב בצורה מתאימה וסבירה למציאות מסביבו, או אישה עם דמנציה שגרה עם בעלה, והעובד הוא בן מינו של האדם עם דמנציה, יש להקפיד על דיני ייחוד כנ"ל בין העובד ובין בן הזוג גם כאשר האדם עם דמנציה בבית. כשהדבר אפשרי ואין בכך קושי לבן הזוג, הוא ינעל את החדר בו הוא שוהה.³

ד. אורח ומבקר שאינו בן מינו של העובד המגיע לביקור, כאשר המטופל נמצא והוא צלול אין איסור ייחוד, אך כאשר הוא איננו צלול ואיננו מודע למצב יש להקפיד על דיני ייחוד כנ"ל.⁴ בכל מקרה, יש למצוא את הפתרון המתאים, ולהתייעץ עם רב במקרה הצורך, ולא להימנע בשל כך מביקור.

לפרק הבא >>

עובד זר בבית היהודי – מדריך הלכתי: לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>

1. הראשונים נחלקו אם איסור ייחוד עם העריות הוא מן התורה או מדרבנן, אך ייחוד עם פנויה, וכן עם נוכרי או נוכרית, הוא לכל הדעות מדרבנן (בנוכרית אשת איש, יש הסוברים שאיסורה מן התורה, אך דעת רוב הפסוקים שאיסורה מדרבנן). ראו סיכום באנציקלופדיה תלמודית, כרך כג, ערך 'יחוד', אות א, עמ' תרלב–תרנט; ר"ד סתיו ור"א סתיו, אבוא ביתך (לעיל בהקדמה, הערה 1); ר"י רוזנצוויג וש' הריס, נפשי בשאלתי, עמ' 178–180, סעיפים כח–כט. הפוסקים דנים בשאלה אם יש איסור ייחוד בזקן, ובמיוחד בזקן שכבר אין לו גבורת אנשים. שו"ת אגרות משה (אבן העזר, חלק ד, סימן סה, אות י) ושו"ת ציץ אליעזר (חלק ו, סימן מ – קונטרס הייחוד, פרק כב) כתבו שבזקן שתש כוחו ואין לו גבורת אנשים אין איסור ייחוד. אך ציץ אליעזר האריך לבאר בתשובות נוספות (חלק יב, סימן לג וסימן סז) שהתיר רק כשאין כל חשש מציאותי לביאה, ובלאו הכי האיסור הוא "אפילו על בן צ' עם בת ג'". וכן דעת פוסקים נוספים (ראו אבוא ביתך, עמ' 72, הערה 70). אומנם, דעת ר' יוחנן לוריא, בספרו משיבת נפש (בראשית כה) היא שבזקן שפסקה ממנו התאווה אין איסור ייחוד. ר"ד סתיו ור"א סתיו (שם, עמ' 85–86) סומכים במקום הצורך על דבריו, ועל דברי הרדב"ז (שו"ת הרדב"ז, חלק ג, סימן תקמא) בעניין חולה מסוכן, ולכן מסקנתם היא שלחולה שמצבו הבריאותי רעוע, וברור שבפועל לא יבוא לידי עבירה, גם אם מבחינה רפואית הוא מסוגל לכך, יש להתיר להתייחד בשעת הצורך. באופן זמני, ובשעת דחק גדולה, יש להתיר גם לחולה שמצבו פחות מובהק. כיוון שההיתר הוא בשעת הדחק, צריך לשמור על דיני ייחוד, שעיקרם – לא לנעול את הבית, אם אפשר; קרובים או שכנים שיכולים להיכנס לבית בכל שעה, ואף עושים זאת מידי פעם; מצלמות אבטחה בבית (ראו שם, עמ' 84–85).
2. כאשר בן הזוג הוא זקן, יש להקל בכך במקום צורך גדול, כמבואר בהערה הקודמת.
3. באופן עקרוני, כאשר אדם נמצא עם אשתו אין איסור ייחוד עם אישה נוספת, כיוון שאשתו משמרתו. כך נפסק להלכה בשולחן ערוך, אבן העזר, כב, ג. הרבנים סתיו (שם, עמ' 95–96) הביאו כמה פוסקים הסוברים ששמירה כזו מועילה גם כאשר השומר משותק או עיוור, אך מדבריהם משתמע שאם מבחינה מנטלית הוא לא מסוגל לשמור, אין שמירתו שמירה והייחוד אסור. וכן כתב, לעניין אדם עם דמנציה, בספר וישמע משה (עמ' שע) בשם רי"ש אלישיב. לכן כאשר המטופל במצב כזה יש לשמור על דיני ייחוד, כמבואר בסעיף הקודם.
4. האחרונים נחלקו אם כשם שאין איסור ייחוד כשאשתו עימו כך אין איסור כשאחת הנשים היא קרובת משפחתו ואין בה איסור ייחוד. ראו השיטות השונות בספר אבוא ביתך, עמ' 93–99, ולהלכה סמכו שם על דעת המקלים. על פי זה יכול, למשל, בן לבקר את אימו ואח את אחותו, ולא לחשוש לאיסור ייחוד עם העובדת. אומנם, כאשר קרובת המשפחה איננה צלולה יש איסור ייחוד, כמבואר בהערה הקודמת.