א. מבחינה עקרונית, אין לאכול חלק גדול מסוגי התבשילים שבושלו על ידי גוי, גם אם מרכיביהם כשרים. ¹ אומנם, יש סיבות רבות להקל בבישול של גוי בבית יהודי, ובפרט לצורך חולה, אך כאשר יש דרכי היתר ואין בכך קושי עדיף להשתמש בהן, כמבואר להלן.

ב. שתייה: העובד רשאי להכין שתייה חמה לכל בני המשפחה.

ג. מזון: אף שיש מוצרים שאין בהם איסור בישולי נוכרי (ראו בהערה), בדרך כלל, בבישול ארוחה רגילה מצויים מרכיבים שיש בהם איסור בישולי נוכרי. מסיבה זו וכדי למנוע תקלות אחרות, כאשר התנאים מאפשרים זאת, מוטב שהעובד לא יעסוק בבישול ארוחות עבור המטופל.²

ד. כאשר יש צורך שהעובד יעסוק בבישול מזון עבור המטופל הדבר מותר, אך יש לפעול בדרך של "הקל הקל תחילה":

1. אם המטופל, או בן משפחה יהודי שנמצא בבית, יכול להדליק את האש או את התנור, יהודי ידליק את האש והעובד יבשל. אפשר גם להדליק את התנור מרחוק באמצעות "מפסק חכם".³
2. למנהג הספרדים, לכתחילה היהודי ישתתף בצורה כלשהי גם בבישול (כגון, יניח את הסיר על האש או יערבב את הסיר במהלך הבישול). אם הדבר איננו אפשרי, או כרוך בקושי, די בהדלקת האש.⁴
3. אם אין מי שידליק את האש, לכתחילה עדיף שבני המשפחה יבשלו את התבשילים מראש, והעובד יחמם אותם בלבד.
4. אם הכנת התבשילים היא טורח גדול לבני המשפחה,⁵ אפשר שיהודי ידליק את התנור וישתמשו בו על ידי שעון שבת,⁶, או שיהודי ידליק נר נשמה מראש, וממנו ידליק העובד את האש.⁷
5. כאשר כל הפתרונות הללו אינם ישימים, יכול העובד להדליק את האש ולבשל עבור המטופל.⁸

ה. כאשר כל הבישול, כולל הדלקת האש, נעשה על ידי העובד, המזון מותר למטופל בלבד, ואסור ליהודי בריא לאכול את התבשיל.⁹

ו. גם כאשר העובד בישל בכלים עבור המטופל, אפשר להימנע מלהגעיל אותם אם יש צורך להשתמש בהם עבור אחרים.¹⁰

ז. כאשר העובד מבשל עבור עצמו, אסור ליהודי להשתמש בכלים ללא הגעלה (מלבד לצורך המטופל, כמבואר לעיל), אך אם השתמשו בכלים ללא הגעלה התבשיל מותר.¹¹

הרחבות:

השתתפות של יהודי בבישול או בהדלקת האש:

בגמרא נאמר שכאשר יהודי משתתף עם הגוי בבישול התבשיל לא נאסר – "ואינו אסור עד שתהא תחלתו וגמרו ביד עובד כוכבים".¹². בפת עכו"ם נפסק להלכה ומוסכם על הכול כי די בהוספת קיסם לאש, ובוודאי שאם היהודי הדליק את האש הפת מותרת.¹³ הפוסקים נחלקו מה הדין בבישולי עכו"ם. שולחן ערוך פסק שהדלקת האש על ידי יהודי איננה מועילה בבישול, ולכן צריך שיהודי יניח את כלי הבישול על האש או שישתתף בערבוב התבשיל לפני שהתבשל. הרמ"א שם פסק כדעת החולקים שסוברים שהדלקת האש על ידי יהודי מתירה את התבשיל.¹⁴ על כן, מה שכתבנו למעלה שהיהודי ידליק את האש או את התנור והעובד יבשל, למנהג האשכנזים זהו הדין לכתחילה. אך גם למנהג הספרדים ניתן להקל, וההיתר נסמך על צדדים נוספים להקל בבישול גוי בבית היהודי, כמבואר בהרחבה הבאה. כן כתב הר"ע יוסף, שיש להתיר, כיוון שיש כאן ספק ספיקא להקל, אף שהספקות הן נגד דעת מרן.¹⁵ הר"ש משאש ורב"צ אבא שאול חלקו עליו והחמירו,¹⁶ אך הר"ע יוסף חזר וחלק עליהם בתשובה נוספת.¹⁷ הדיון שם הוא על בישול בבית מלון, ואפשר שלצורך חולה גם החולקים עליו יתירו. גם בשו"ת ציץ אליעזר מתיר לספרדים על ידי הדלקה של יהודי מכוח ספק ספיקא בשעת הדחק.¹⁸

בישול על ידי גוי לצורך חולה בביתו:

אף שאסור לאכול תבשיל שנתבשל על ידי גוי, ישנן שתי מחלוקות בראשונים, שניתן לצרף את הדעות המקלות בהן על מנת להקל במקום הצורך: ¹⁹

א. לדעת ר' אברהם, מבעלי התוספות, איסור בישולי עכו"ם הוא רק כאשר הגוי מבשל בביתו, אך כאשר הוא מבשל בבית היהודי הבישול מותר. אך רבנו תם חלק עליו ואסר.²⁰ הטור כתב שהמנהג להחמיר כדעת רבנו תם, וכן פסק שולחן ערוך.²¹

ב. הראשונים נחלקו אם האיסור הוא גם בשפחה המבשלת בבית היהודי. שולחן ערוך כתב שיש מי שמתיר ויש מי שאוסר, ונראה שדעתו לאסור.²² הרמ"א כתב שם שבדיעבד יש לסמוך על המתירים, ואפילו לכתחילה נוהגים להקל, כיוון שאי אפשר שלא ישתתף אחד מבני הבית בבישול. לדעת הב"ח שם, ההיתר הוא דווקא בשפחות שקנויות לבעלים, ולא בעובד שכיר, אך מדברי הט"ז²³ והש"ך²⁴ משמע שניתן להקל גם בשכיר, בצרוף השיטה שאין כלל איסור בישול עכו"ם בבית היהודי, וכן כתב בשו"ת מנחת יצחק.²⁵

הר"ע יוסף כתב, כמבואר בהרחבה הקודמת, שניתן לסמוך על שיטות ראשונים אלו ולהקל כאשר יהודי מדליק את האש, על אף ששולחן ערוך פסק בשניהם להחמיר, אך בתשובה אחרת התיר אפילו בלא הדלקת האש על ידי יהודי, כיוון שיש כאן שני ספקות, וכל שכן אם היהודי מדליק את האש, ואז יש שלושה ספקות.²⁶ שו"ת ציץ אליעזר, שנזכר בהרחבה הנ"ל, לא התיר במפורש ללא הדלקה של יהודי, אך ממה שכתב שאדם סיעודי הוא כחולה שאין בו סכנה לעניין זה, נראה שמתיר בשעת הדחק גם כשהגוי מדליק, כשאי אפשר אחרת. ובשם הרנ"א רבינוביץ כתבו שכיוון שהרמ"א מסתמך בדיעבד על דעת ר' אברהם, ומתיר תבשיל שנתבשל על ידי גוי בבית היהודי, יש להקל לכתחילה לבשל לצורך חולה אף ללא צירוף סיבות נוספות להקל.²⁷

הלכה למעשה, אם ניתן לדאוג שההדלקה תהיה על ידי יהודי, היהודי ידליק והגוי יבשל, אך כאשר הפתרונות המוצעים למעלה אינם ישימים, או שהם כרוכים בטרחה רבה, העובד יכול להדליק בעצמו את האש ולבשל לבדו עבור המטופל.

---

לפרק הבא >>

עובד זר בבית היהודי – מדריך הלכתי: לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>

1. על איסור בישולי עכו"ם ראו בית יוסף, יורה דעה, תחילת סימן קיג, ושולחן ערוך שם; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ד, ערך 'בשולי גוים', עמ' תרנז–תרעה; רח"ב גולדברג, בין ישראל לנכרי, חלק יורה דעה, ירושלים תשנ"ד, סימן י–יא, עמ' פג–קכג; רי"צ רימון, עת זקנה, עמ' 16–23, 149–163. איסור נוסף הוא איסור פת עכו"ם, שבכמה פרטי הלכות הוא קל יותר מאיסור בישולי עכו"ם. איסור זה פחות רלוונטי לשאלת העובד הסיעודי, כיוון שכיום, בדרך כלל, קונים לחם מוכן, ולכן טוב להימנע מאפייה של העובד בבית היהודי.
2. לא כל מאכל שבישל הגוי אסור באכילה, אלא רק דבר שלא נאכל כמות שהוא חי ועולה על שולחן מלכים (שולחן ערוך, יורה דעה, קיג, א). דבר שניתן לאוכלו גם ללא הבישול מותר לאוכלו אם בישלו הגוי, ולכן אין איסור בישולי עכו"ם ברוב הפירות, בחלק מהירקות, בחלב ובמים, וכן במשקאות חמים, כיוון שרובם מים. מאכל "העולה על שולחן מלכים" הוא מאכל שרגילים לאוכלו גם בסעודות של אנשים חשובים. כיום רוב המאכלים נחשבים "עולים על שולחן מלכים", וכאשר העובד נדרש להכין ארוחות באופן קבוע עבור מטופל, הארוחות יכללו מן הסתם גם דברים האסורים משום בישולי עכו"ם, ולכן לא הרחבנו בהגדרה זו כאן. ראו שולחן ערוך, שם, א–ג, ובספרי הפוסקים האחרונים, למשל, ר"א מלמד, פניני הלכה, כשרות ב, פרק כח, עמ' 178–197; רח"ב גולדברג, בין ישראל לנכרי (בהערה הקודמת).
3. ראו הרחבה 8.
4. ראו שם.
5. ראו ר"א ווייס, דרכי הוראה – לקט שיעורים תשובות ופסקי הלכה בדיני חולה ביוה"כ, ירושלים תשסט, סימן ב, ב, עמ' ח, שכתב שבני המשפחה אינם מחויבים לטרוח טרחה גדולה ולשעבד את זמנם כדי למנוע מאדם עם דמנציה לעבור על איסור, ובוודאי נכונים הדברים כאן כשיש דרכי היתר אחרות. ראו דבריו גם במנחת אשר, א (בראשית), סימן לט.
6. לדעת שו"ת מנחת יצחק, חלק ד, סימן כח, ושו"ת שבט הלוי, חלק ט, סימן קסד, ניתן להקל בשעת הדחק כאשר יהודי מדליק את התנור על ידי שעון שבת, כיוון שבבישול עכו"ם די במעשה כלשהו של יהודי. אומנם, בשו"ת שבות יצחק, חלק ו, סימן עב, כתב בשם הרי"ש אלישיב שיש להחמיר, כיוון שיש צורך במעשה הניכר, ובשימוש בשעון שבת אין היכר בשעת מעשה. במקום הצורך יש לסמוך על המקלים, וראו שו"ת מראה הבזק, חלק ח, סימן לג והערות 179–180 בעניין שימוש בשעון שבת לאפיית עכו"ם, ובקצרה בסימן לד שם בעניין בישול עכו"ם.
7. הרמ"א מביא דעה זו בשולחן ערוך, יורה דעה, קיג, ז כיש אומרים. לדעת ערוך השולחן, יורה דעה, סימן קיג, סעיף מד, היתר זה הוא רק בשעת הדחק.
8. ראו הרחבה.
9. ראו שם, הערה 19.
10. ראו שם, הערה 19.
11. בתחילת ההערה הקודמת כתבנו ששולחן ערוך פסק בסתם כדעת המצריכים הגעלה, וכתבו הפוסקים שהעיקר כדעה זו (ערוך השולחן, שם, סעיף נ; כף החיים, שם, ס"ק פט). הש"ך, שם, ס"ק כא, כתב שאם בישלו בכלים ללא הגעלה התבשיל מותר, כיוון שאיסור בישולי עכו"ם בטל ברוב. למעשה, אם העובד מבשל לעצמו יש להקצות לו כלים נפרדים, ואם הדבר אפשרי, הוא יבשל לעצמו באופן קבוע במקום אחר. כאשר העובד והמטופל גרים לבד בבית, ואין יהודי שמשתתף בבישול עבור המטופל, אין צורך להפריד בין בישול הגוי לעצמו לבישולו עבור המטופל.
12. עבודה זרה לח ע"א–ע"ב.
13. שולחן ערוך, יורה דעה, קיב, ט.
14. שם, קיג, ז.
15. שו"ת יחוה דעת, חלק ה, סימן נד, וראו בהרחבה הבאה.
16. הר"ש משאש, שו"ת שמש ומגן, חלק ב, יורה דעה, סימן יא; רב"צ אבא שאול, אור לציון, חלק ב, עמ' יב.
17. שו"ת יביע אומר, חלק ט, יורה דעה, סימן ו. ובתשובה אחרת הקל אף יותר, ראו בהרחבה הבאה.
18. חלק כא, סימן סא.
19. הראשונים (רמב"ם, משנה תורה, הלכות שבת, פרק ב, הלכה י; חידושי הר"ן, עבודה זרה ט ע"א, ד"ה כי אתא; ועוד) פסקו שמותר לומר לגוי לבשל בשבת לצורך חולה, ואין בזה איסור אמירה לנוכרי, איסור הנאה ממלאכת שבת או איסור בישולי עכו"ם. וכן פסק שולחן ערוך, אורח חיים, שכח, יט. כאשר הגוי בישל בשבת לצורך חולה, יש מקלים אפילו לבריא לאכול למוצאי שבת, ואין בזה משום בישולי עכו"ם כלל, כיוון שיש היכר ברור. כן כתב הרא"ה בבדק הבית, בית ג, שער ז; ובשו"ת הר"ן, סימן ה בשם הרא"ה. בית יוסף הביא דברי הר"ן ביורה דעה, סימן קיג, והרמ"א פסק כמותם בשולחן ערוך, יורה דעה, קיג, טז. אומנם, הרשב"א במשמרת הבית, שם, חלק על הרא"ה, וכתב שכל ההיתר הוא בשבת, כשלא ניתן לבשל על ידי יהודי, והתבשיל אסור במוצאי שבת אף לחולה עצמו (בית יוסף לא הכיר את ספר בדק הבית ומשמרת הבית). וכן פסקו הט"ז יורה דעה, סימן קיג, ס"ק טו; ובאורח חיים, סימן שכח, ס"ק יד; בן איש חי, שנה שניה, פרשת חוקת, אות כה. אך הר"ע יוסף (הליכות עולם, חלק ז, חוקת, ט; לווית חן, סימן מב) ור"א וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר, חלק כא, סימן סא) התירו מכוח ספיק ספיקא, כמבואר להלן, והר"ע יוסף כתב שאפילו לבריא מותר לאכול. (בדברי המשנה ברורה יש סתירה. בסימן שיח, ס"ק יד פסק להתיר, ובסימן שכח, ס"ק סג, אסר. אך כתב בנו בספר מכתבי הרב חפץ חיים, ניו יורק תשי"ג, עמ' 43, שבסימן שיח זוהי דעת אביו, ובסימן שכח זו דעתו). למעשה, כתב הר"א מלמד, פניני הלכה, כשרות ב, פרק כח, י, עמ' 195 והערה 11, להחמיר, שלא יאכלו אחרים מהתבשיל שנתבשל בשבת. וראו רח"ב גולדברג, בין ישראל לנכרי, סימן י, סעיף מז, עמ' קט.
20. תוספות, עבודה זרה לח ע"א, ד"ה אלא מדרבנן.
21. טור, יורה דעה, סימן קיג; שולחן ערוך, שם, א.
22. שם, ד. הרבה אחרונים כתבו שדעתו להחמיר כדעה השניה, ראו שו"ת רב פעלים, חלק ד, אורח חיים, סימן ו; ערוך השולחן, יורה דעה, סימן קיג, סעיף ד. אך בשו"ת מנחת יצחק, חלק ז, סימן סב כתב שדעת השולחן ערוך להקל.
23. ס"ק ג.
24. ס"ק ז.
25. שם.
26. שו"ת יביע אומר, חלק י, אורח חיים, סימן נה, אות ד. סימן זה הוא קובץ הערות על שו"ת רב פעלים, וכאן הוא מעיר על תשובתו הנזכרת לעיל, שם החמיר בזה.
27. שו"ת במראה הבזק, חלק ח, סימן לד, ובהערה 184.