א. יש להנחות את העובד שלא להכניס לבית מעסיקו היהודי מאכלי טריפה ויש להטמיע זאת בחוזה העסקתו. כאשר יש הנחיות ברורות לעובד בעניין זה והבית מתנהל בהתאם, אין לחשוש להחלפה של מוצרי ומאכלי מזון, והמזון, המטבח והכלים הם בחזקת כשרות.¹

ב. יש להנחות את העובד בבהירות ובאופן ברור וחד משמעי כיצד יש להתנהג במטבח – שימוש במוצרים כשרים, הפרדה בין מאכלי בשר וחלב, הפרדת כלי חלב ובשר ושימוש במטבח בשבת, ביום טוב ובפרט בפסח. ²

ג. רצוי שאת רכישת המצרכים יעשה יהודי, ובשעת הצורך יש להנחות את העובד שירכוש מוצרי מזון בחנויות כשרות בלבד, ולהשגיח עליו באמצעות בדיקת קבלות הרכישה. גם הוראה זו תוטמע בחוזה העסקתו.

ד. יין שנגע בו או מזגו גוי אסור בשתייה. ³ לפיכך, כאשר העובד נוכח בסעודה, ובפרט כאשר הוא גר עם המטופל היהודי לבדו, יש להשתמש ביין מבושל, מפוסטר או במיץ ענבים בלבד. ⁴

ה. פסח: על כשרות לפסח, אכילת חמץ על ידי העובד, ביעור חמץ, השתתפות בליל הסדר ועוד, ראו מה שכתבנו, https://bit.ly/4lvwIYA .

הרחבה:

כשרות המזון והמטבח:

אמר רב: חבי"ת אסור בחותם אחד, חמפ"ג מותר בחותם אחד; חלב, בשר, יין, תכלת – אסורין בחותם אחד; חילתית, מורייס, פת, גבינה – מותרין בחותם אחד. ⁵

שולחן ערוך פסק על פי דברי רב שדבר מאכל שאם הוחלף באחר אפשר שיש בו איסור תורה, כבשר, דג וכדומה, שהופקד או נשלח ביד גוי מותר לאוכלו רק אם היה סגור בשתי חותמות. ⁶ עוד פסק שאם הגוי סגור בבית ואין יהודי שנכנס ויוצא כדי להשגיח עליו המאכלים אסורים. ⁷ כמו כן, פסק שאין להניח הקדרות אצל השפחות כשאין יהודי בבית, ⁸ ואין להניח כלי סעודה ביד הגוי שמא ישתמש בהם. ⁹

על פי זה, יש להימנע מלתת לגוי לערוך קניות עבור יהודי, כיוון שלפחות חלק מהמוצרים ניתן להחליף במוצרים לא כשרים ויש בהם איסור תורה. כמו כן, לא ניתן להחזיק מטבח כשר, כאשר הגוי שותף במטבח ומשתמש במוצרים ובכלים ללא השגחה. אומנם, יש מספר סיבות להקל במציאות של היום כאשר העובד נמצא בבית היהודי:

א. כאשר יהודי "נכנס ויוצא" בבית מותר. ולכן כאשר בנוסף למטופל ולעובד גר בבית בן אדם בריא נוסף, שנמצא או עשוי להגיע בזמן שהעובד במטבח, המאכלים מותרים. ¹⁰

ב. היישום המעשי של "נכנס ויוצא" היום הוא בהתקנת מצלמות במטבח, שהעובד מודע לקיומן. פתרון זה איננו יקר ומומלץ גם מסיבות של שמירה על הקשיש. ¹¹

ג. כאשר אין לגוי הנאה בהחלפת המאכל אין לחשוש להחלפה.¹²

ד. החשש להחלפה הוא רק במקום שמצוי בו אוכל לא כשר, אך כאשר אין בבית אוכל טרף אין לחשוש שמא הגוי יביא אוכל מחוץ לבית.¹³

ה. החשש להחלפת מאכלים בגוי נתון במחלוקת, ובדיעבד או בשעת הדחק יש לסמוך על המקלים. החשש להחלפת כלים, על פי לשון השולחן ערוך, הוא חומרה, וגם כאן בדיעבד או בשעת הדחק יש להקל. ¹⁴

לפיכך הורה הר"ע יוסף בדברים שבעל פה שכאשר עובדת נמצאת לבדה עם מטופלת משותקת בבית אין לחשוש להחלפה. ¹⁵ וכן כתב ר"א ווייס שכיום אין חשש להחלפה, כיוון שאין נהוג שמביאים בשר של הגוי למטבח, והחשש להחליף בשר כחוש בבשר שמן לא שייך היום. ¹⁶ גם איסור הכלים, על פי הר"א ווייס, הוא דווקא בכלים שהונחו אצל הגוי, אך בכלים שנמצאים בבית היהודי, והגוי יודע שאין משתמשים אלא בכלים שלנו, הוא לא יחליף כדי לא לפגוע בפרנסתו.

הפוסקים המתירים זאת מתירים בדיעבד, ובשעת הדחק אפילו לכתחילה.¹⁷ כאשר העובד גר לבדו עם המטופל ואין אפשרות נוחה להשגיח עליו, ולעיתים אף כשיש אדם נוסף בבית, זוהי שעת הדחק. לכן, יש לקבוע עם העובד כללים שישמרו על כך שלא ייכנס אוכל לא כשר לבית, ורק בתנאי זה ניתן להקל. ¹⁸ כאשר המטופל הוא בגדר חולה שיש בו סכנה, כשם שמותר לחלל עליו את השבת כך מותר להאכילו איסורים. ¹⁹

---

לפרק הבא >>

עובד זר בבית היהודי – מדריך הלכתי: לעמוד הראשי ולתוכן עניינים >>

1. ראו הרחבה.
2. ראו רי"צ רימון, עת זקנה, עמ' 401–405 – הוראות הלכתיות לעובד זר בתחילת העסקתו.
3. יין שנגע בו נוכרי אסור בשתיה – שולחן ערוך, יורה דעה, קכג, א. אין כאן המקום להאריך בדין יין שמזג נוכרי או שנמזג לכוסו (ראו שם, קכה, א ובנושאי הכלים), אך כאשר מדובר בעובד מהמזרח, החשש ליין נסך הוא חשש משמעותי; ככלל, בשל חומרת האיסור והחשש לתקלה, יש להימנע מלהגיש בסעודה יין שעלול להיאסר. אם יש יין כזה בסעודה, יש להימנע ממזיגתו על ידי הנוכרי או לכוסו של הנוכרי, ואם נוכרי שאיננו עובד עבודה זרה (כגון נוצרי או מוסלמי) מזג, אין לאסור את היין שבבקבוק, ואף ביין שבכוס ניתן להקל, אך יש מחמירים (להרחבה ראו פניני הלכה, כשרות ב, פרק כט, ח, עמ' 211–212).
4. יין מבושל איננו נאסר במגע הגוי, כן פסק שולחן ערוך, יורה דעה, קכג, ג. האחרונים נחלקו אם יין או מיץ ענבים שעברו פיסטור נחשבים ליין מבושל – יש אומרים שלא חשוב כמבושל (רש"ז אויערבך, מנחת שלמה, א, כה; רי"ש אלישיב, קובץ תשובות, א, עה), ויש אומרים שחשוב כמבושל (שו"ת אגרות משה, חלק ב, סימן נב; חלק ג, סימן לא; שו"ת יביע אומר, חלק ח, סימן טו; שו"ת מנחת יצחק, חלק ז, סימן סא). למעשה, גם הנוהגים כפסיקה המחמירה, רשאים לסמוך על המקלים במקום הצורך.
5. עבודה זרה לט ע"א–ע"ב.
6. שולחן ערוך, יורה דעה, קיח, א. אומנם, לדעת התוספות (עבודה זרה לא ע"א, ד"ה אמר רב) דברי רב הם בישראל מומר שחשוד להחליף ולא בגוי, וכתב הרמ"א שם שבדיעבד יש לסמוך על זה.
7. שם, י.
8. שם, יב.
9. שם, קכב, ט.
10. שם, קיח, י, והרמ"א בסעיף יב. לא הרחבנו כאן בהגדרות של "נכנס ויוצא", כיוון שכאשר אין יהודי מצוי בבית הדבר קשה מבחינה מעשית, והפתרון של מצלמות שנזכר בסעיף הבא מעשי יותר, ובלאו הכי ניתן להקל מהטעמים שלהלן, וראו הר"ע יוסף, כף החיים שם, אות קד–קט, קכב; רח"ב גולדברג, בין ישראל לנכרי, חלק יורה דעה, ירושלים תשנד, סימן טז, סעיף ח–יא, עמ' קפז–קפט; רי"צ רימון, עת זקנה, עמ' 143–144.
11. ראו רי"צ רימון, שם.
12. כן כתב שולחן ערוך שם, י, והרמ"א בסעיף ב. וכתב כף החיים שם, אות קיא, שאף שיש שמחמירים בזה, דעת רוב הפוסקים להקל, וראו רח"ב גולדברג, שם, סעיף יב, עמ' קפט–קצ.
13. כן כתב מרן בבדק הבית שם, וכף החיים שם, אות קי ואות קכג, וראו רח"ב גולדברג, שם, סעיף י, עמ' קפט.
14. כאמור, הרמ"א (קיח, א) כתב שיש להקל בדיעבד, כשיטת התוספות, ויש לסמוך על דבריו בשעת הדחק עבור חולה. שולחן ערוך בסעיף יב כתב "יש להחמיר", ובסימן קכב, ט כתב "יש להיזהר". אומנם מדברי הרמ"א (קכב, ט) משמע שמחמיר בחשש להחלפת כלים גם בדיעבד, אך במקום צורך, עבור חולה, יש להקל כשולחן ערוך. ראו רי"צ רימון, עמ' 145 והערה 5.
15. כך כתב בשמו הרב יהודה נקי בשו"ת מעין אומר, חלק ה, פרק ו, סימן ה, עמ' קמג.
16. שו"ת מנחת אשר, חלק ב, סימן נא, עמ' קפה.
17. כמו שביאר הרב נקי בהערה שם.
18. ראו רי"צ רימון, עת זקנה, עמ' 16–19, 140–148; ר"צ בן ראובן, הנחיות להעסקת עובד זר במטבח הביתי, אתר כושרות, https://www.kosharot.co.il/index2.php?id=416335&lang=HEB#_ftn30. כפי שנכתב בשני המקומות, כאשר העובד נמצא עם המטופל לבדו בבית, מומלץ להשתמש במצלמות להשגחה עליו.
19. ראו ר"צ בן ראובן (בהערה הקודמת) שכתב – "משמעות הדבר היא שבמקרה שבו כל ההנחיות המופרטות להלן יכולות להכביד על התנהלות העובד הזר ולהקשות על הטיפול, עד כדי כך שהוא יירתע מלעבוד אצל חולה זה וילך לעבוד אצל חולה אחר – מותר ואף חובה להיעזר בגוי לצורך קיומו של החולה, אף שסיעוד זה כורך בתוכו גם האכלת איסורים". עוד הוסיף בשם רש"ז אויערבך (שולחן שלמה, הלכות שבת, סימן שכט, ס"ק טו) שאין חובה על בני המשפחה במקרה כזה להפסיק לעבוד כדי לטפל בחולה בעצמם (והשוו לאמור בפרק הבא, הערה 5 בשם הר"א ווייס).