"עַל זֹאת יִתְפַּלֵּל כָּל חָסִיד אֵלֶיךָ לְעֵת מְצֹא" […] – רב נחמן בר יצחק אמר: "לעת מצֹא" זו מיתה.
(ברכות ח ע"א)
יכולתה של הרפואה המודרנית להאריך חיים ולהשפיע על תהליך המוות מעלה שאלות הלכתיות ואתיות: מתי חובה להאריך חיים ומתי ניתן להימנע מכך? מתי נכון – ומתי מותר – לפנות לטיפול פליאטיבי בלבד, טיפול שתכליתו הטבת חיי החולה גם אם אינו מאריך אותם? מה המשקל שצריך לתת לרצונו המפורש או המשוער של החולה בשאלה כיצד יש לטפל בו?
בפרקים שלפניכם נעסוק בשאלות הנוגעות בחולה הנוטה למות, וכן בנושאים הקשורים לטיפול באדם עם דמנציה. עיקרו של כל פרק הוא סיכום הלכתי תמציתי, עם הרחבות בהערות השוליים. חלק מהפרקים פותחים בהצגת הנושא והעלאת השאלות האתיות וההלכתיות.
כיצד לנהוג הלכה למעשה?
חשוב להדגיש כי מה שייכתב בחיבור זו אינו אלא העקרונות ההלכתיים העומדים ביסוד הדברים ולא דרך יישומם בפועל. הפסיקה המעשית משתנה ממקרה למקרה ואין להקיש ממצב אחד למצב אחר. בשאלות למעשה יש להתייעץ עם רב המומחה לנושא, ואנו ממליצים להתקשר אלינו
למוקד "צהר עד מאה ועשרים": 9253*.
תוכן
א. מבוא
ג. הגדרת "חולה הנוטה למות" בחיבור זה
ד. החובה להתרפא
ו. טיפול מאריך חיים בחולה הסובל מייסורים
ז. טיפול בהקלת הייסורים בשבת או למול איסור אחר
ח. טיפול בחולה שסיכוייו להירפא ממחלתו נמוכים מאוד
יא. מתן תרופות
יב. משככי כאבים
יג. טיפול רפואי וסיעודי לאדם החי עם דמנציה
יד. קיום מצוות על ידי אדם עם דמנציה
טו. טיפול בחולה במצב וגטטיבי קבוע (PVS)
יז. אמירת אמת לחולה על מצבו הרפואי
יט. ייפוי כוח והנחיות רפואיות מקדימות
כ. המלצות למילוי טפסים של ייפוי כוח רפואי והנחיות רפואיות מקדימות
כא. לקראת סיום
