תְּפִלָּה לְעָנִי כִי־יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ.
ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי, וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא.
אַל־תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר־לִי.
הַטֵּה אֵלַי אָזְנֶךָ בְּיוֹם אֶקְרָא, מַהֵר עֲנֵנִי.
(תהילים קב, א-ג)
שלושה ממדים בתפילה
לתפילה שלושה ממדים – שכלי, גופני ורגשי – וכולם מתגלים בעת שהחולה או בני משפחתו מתפללים.
תפילתו של החולה על עצמו
שכלי. התפילה היא פעולה מודעת: אני עושה משהו עבור עצמי, כדי להקל על סבלי. גם אם אינני יודע כיצד הדברים יתפתחו, עצם הפנייה נותנת תקווה ומחזקת את הנפש.
גופני. דווקא כאשר מרחב הפעולה של החולה מצטמצם, התפילה מאפשרת לי להיות פעיל. ברגע זה אני עומד מול ה' ומבקש "שַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא". עצם הפעולה הפיסית – הדיבור, התחינה – מחזירה לי תחושת יכולת ושליטה.
רגשי. התפילה פותחת פתח לביטוי רגשות: כאב, בכי, תחינה ותקווה. לעתים, במחלות סופניות היא גם מסייעת בהכנה הדרגתית לפרידה – מן המשפחה, מן העולם ומן החיים עצמם. התפילה אינה רק בקשה מהקב"ה, אלא גם מרחב לעיבוד המציאות ולהתמודדות עם מגבלותיה.
כך, החולה מחזיק בשליטה על מה שנותר בידיו – הנשמה – ומפנה אותה כלפי מעלה: לריפוי, להקלה על סבל, ולעיתים אף לבקשה שייסוריו יבואו אל קצם.
תפילתם של בני המשפחה
כמו החולה, גם בני המשפחה מוצאים בתפילה מקום לנשימה ולנחמה. בתקופה ארוכה של טיפול ומאמץ מתיש, התפילה מאפשרת להם לעצור, לפנות לה', ולמצוא ביטוי רגשי ולהרגשה שאינם לבד.
עם זאת, מתעוררת אצלם לא פעם שאלה כואבת: האם מותר להתפלל לסיום סבלו של יקירם החולה – גם אם משמעות הדבר היא סיום החיים? האם להמשיך לבקש רפואה והחלמה גם כאשר ברור שזה כמעט בלתי אפשרי? האמביוולנטיות הזו מלווה בכאב עמוק.
כוחה של התפילה הוא בכך שהיא נותנת מקום גם לקונפליקט עצמו: הרצון להמשיך לחיות לצד הרצון בהקלה על הסבל ולבטא את התקווה והפחד. היא אינה מחייבת תשובה אחת ברורה – אלא מאפשרת לפרוש את המורכבות כולה לפני ה'.
כוחה של התפילה
כאן מתגלה סוד כוחה של התפילה: היא אינה רק בקשה לתוצאה מסוימת, אלא גם דרך להפקיד את חוסר הוודאות בידיים גדולות מאיתנו. התפילה מגדלת ענווה – ההכרה שההכרעה הסופית אינה בידינו – ומחזקת את החולה ובני משפחתו לעמוד בכל הכרעה שתבוא.
כך הופכת התפילה ממאבק על פתרון מסוים – לכוח פנימי: מקור לאמונה, לאמון, לקבלה, ולתחושת אחדות משפחתית סביב היקר מכל. ולבסוף, היא מאפשרת גם לבני המשפחה להיות פעילים למען יקירם – ובו בזמן לשחרר רגשות, לכאוב, לקוות, ולהתפלל לבריאות שלמה – שכלית, פיזית ונפשית.
